הימים

1 על פי תה' קד, ג; סה, ו.

2 שם עד, טו; יש' לג, ג (גּוֹיִם).

3 תה' עז, יח; שם קי, ב.

4 שם קי, ה.

5 ישעיה סג, טו.

6 מיכה ז, יט; ירמיה יז, יג.  ↩

קרובה ליום הכיפורים: בכתב יד הגניזה מאוסף א“נ אדלר (מס' 2678), הנמצא כעת בספריית בית המדרש לרבנים בניו־יורק. לפי תיאור מרקוס (מזרח ומערב, ד, עמ' 5–6) כתב היד נכתב על קלף ישן נושן, שני דפים (12.5 X 14.8 ). בכל עמוד שבע עשרה או שמונה־עשרה שורה. כתב רש”י יפה נוטה למרובע.

על הנדפס עיין י‘ מרקוס, מזרח ומערב, ד, עמ’ 6– 9; ד', מלואים, הימים.

הקרובה מיוסדת על הפסוק בנחמיה ט, ו: “אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כלם וצבא השמים לך משתחוים”. ממנה נשאר רק חלק קטן על המלים: “הימים וכל אשר בהם ואתה” ואף באלה לקויים הפיוט הראשון והפיוט האחרון בחסר. בראשון חסר: “אני דונש בן ל” ומן האחרון נשאר בידינו רק: “אנ”.

הקרובה מיוחסת לדונש רק על־פי האקרוסטיכון. האקרוסטיכון נמצא בחלק שנשאר בידינו שש פעמים ומהם שלוש פעמים בשלמות. בחלק הימים נמצא פעמים “ברט חזק”, באשר מלכותך: אני דנש בן לברט בגד(ו)די דנש; בה‘ יצדקו: אני דנש הלוי בן לברט (פעמים); אתה אל: “אנ” בלבד. אין להתפלא שחתם כאן דונש חסר, כי לא השגיחו באותיות אהו“י חסרות בימי־הבינים (עיין מתורת הלשון והשירה בימי הבינים, ירושלים תש"ד, עמ' עב). גם באלף־בית באותו הפיוט החסיר את אות וי”ו, כי הכלל המקובל בידיהם היה “רק הוא”ו לא ימצא בראש המלה…“ (ראב“ע, צחות, ויניציאה ש”ו, קמט, ב; ועיין שם, קמט, ב – קנ, א). גם סימנו לאותיות השימוש הוא בלא וי”ו בשמו “דנש הלוי אמת כטב”. עיין תת"מ, עמ’ 40–41, וזה חוזר בתת“ד, עמ‘ 29, ובהקדמתו לתשובותיו על מנחם, עמ’ 5. בעניין זה עיין גם ווילנסקי, מזרח ומערב, ד, עמ' 132. בסימן האחרון אנו מוצאים, כי חתם גם הלוי, כמו שחתם ”בה' יצדקו“. חתימותיו בשירים אחרים הן בצורת דונש בלבד בשירים הוודאיים: דבוק חתן; דוי הסר; דעה לבי; לדורש החכמות; דלה שובב; דרור יקרא. בשיר ”לדורש החכמות“ יש גם חתימה: ”דנשש בן לברט“ גם בשירים המסופקים אין חתימה ארוכה יותר מדונש (עוז תעצומך; ברכי יחידה) או ”דנש חזק“ בשיר ”דחופים רדופים: או “אני דונאש בן יהודה חזק” בשיר “אלוה רצה נא עדתך”, שאינו כנראה דונש שלנו. ד“ר שפיגל (מזרח מערב, ד, עמ' 6 הערה 16) הכיר כי בחלק ”אשר מלכותך“ רמוז במלה ”בגדודי“ גם התואר ”בגדדי“ זה מתאים לדברי רמב”ע ב“שירת ישראל”, שמכנהו: “דונש בן לבראט הלוי מבגדאד שרשו ובפאס גידולו” (ש"י, עמ' סד; ובמקור הערבי, לא, א). וסעדיה אבן דנאן מכנהו: “דונש בן לברט הבבלי” (עי‘ מבוא, עמ’ ה). שימוש במלה זו אנו מוצאים גם בשיר דעה לבי, בית 20, אולם שם בודאי שאינו משמש רמז לשמו.

הקרובה היא ליום הכיפורים, כפי שמוכח מתוכה וכבר הוכיח זאת מרקוס (שם, מזרח ומערב, ד, עמ' 6).

השיר ממשיך את דרכי הפייטנים בימי הבינים ואינו שקול.

החרוז אף הוא לפי דרכי הפייטנים ולרוב חורזים שני עיצורים ולפעמים רק עיצור אחד (כל, 4–5 ועוד)  ↩

והשיב את הימים על המצרים, שהעבידו את ישראל בפרך (= מפריכים, שמ' א יג)  ↩

הנס ממשלחתך = יונה. עיין יונה ב, ג.  ↩