רקע
דונש הלוי בן לברט
דרור יקרא
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: מוסד הרב קוק; תש"ז

1

דְּרוֹר יִקְרָא לְבֵן עִם בַּת

וְיִנְצֶרְכֶם כְּמוֹ בָּבַת2


נְעִים שִׁמְכֶם וְלֹא יֻשְׁבַּת3

שְׁבוּ נוּחוּ בְּיוֹם שַׁבָּת


דְּרשׁ נָוִי וְאוּלַמִּי4

וְאוֹת יֵשַׁע עֲשֵׂה עִמִּי


נְטַע שׂוֹרֵק בְּתוֹךְ כַּרְמִי5

שְׁעֵה שַׁוְעַת בְּנֵי עַמִּי


דְּרֹךְ פּוּרָה בְתוֹךְ בָּצְרָה6

וְגַם בָּבֶל אֲשֶׁר גָּבְרָה


נְתֹץ צָרִי בְּאַף עֶבְרָה

שְׁמַע קוֹלִי בְּיוֹם אֶקְרָא


אֱלֹהִים תֵּן בְּמִדְבָּר הָר7

הֲדַס שִׁטָּה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר


וְלַמַּזְהִיר וְלַנִּזְהָר

שְׁלוֹמִים תֵּן כְּמֵי נָהָר


הֲדֹף קָמַי אֵל קַנָּא8

בְמוּג לֵבָב וּבִמְגִנָּה


וְנַרְחִיב פֶּה וּנְמַלְּאֶנָּה

לְשׁוֹנֵנוּ לְךָ רִנָּה


דְּעָה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךְ

וְהִיא כֶתֶר לְרֹאשֶׁךָ


נְצֹר מִצְוַת קְדוֹשֶׁךָ

שְׁמֹר שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ




  1. דרור יקרא

    בכתב יד של מחזור ויטרי באוקספורד 1100, עמ‘ 308; המוזיאום הבריטי, 655, עמ’ 673; אהל דוד, עמ‘ 237; 240; 347 (כתבי היד הם מן המאה ה־18 ו־19)! במוזיאום הבריטי, III, מס’ 1056, עמ' 402 (לפי קמינקא, תחכמוני, עמ' 476).

    מה“מ בדפוס עיין בד‘. לא רשם: ל’ וואגנר, Letterbode, III,עמ‘ 31; י’ מרקוס, מזרח ומערב, ד, עמ‘ 3; ד’ ילין, לתורת המליצה בתנ”ך… ירושלים תרצ“ט, עמ‘ 217 (ארבעת הבתים הראשונים). פירשו בהרחבה י’ בר, עבודת ישראל, רדלהיים תשכ”ח, עמ' 257.

    בשיר אקרוסטיכון “דונש” שלוש פעמים בשלושת הבתים הראשונים ופעם אחת בשני הבתים האחרונים.

    צונץ,,Synagogale Poesie, עמ‘ 218; בר ב“עבודת ישראל” וד’ חושבים כי הוא מיוחס לדונש בן לבראט. יעקב רייפמאן התנגד לזה (הכרמל, א, עמ' 245) מבלי לפרש את נימוקיו ומבלי לומר מיהו דונש המאוחר. ש‘ ברנשטיין (תרביץ, טו (ת"ש), חוב‘ ב, עמ’ 98) חושב בטעות, כי צונץ, Literaturgeschichte, עמ’ 484, אמר שחי במאה השתים עשרה, בשעה ששם נאמר: “מחבר דרור יקרא; דבוק חתן; דוי הסר, חי לפני יותר משש מאות שנה”. הנימוקים כי השיר הוא של דונש בן לבראט הם: במחזור ויטרי רשום בפירוש השם במילואו (מ' ווילנסקי חושב שזוהי הוספה של המו"ל, אולם מנין לו זאת? יתכן, שסמך על צונץ, שלא רשם יותר מדונש בלבד). ב) הסטיות במשקל. אות נחה בסוף המלה כנע: קמיְ (9); שבתְ (12). מְפוֹעֲלָלִים במקום מְפוֹעָלִים: שְׁבוּ וְנוּחוּ (2) בְּאַף וְעֶבְרָה (7) (עי' הערות לבתים). מתפולָלִים במ' מפועלים: וּנְמָלֶּאנָּה (10); נָעִים שִׁמְכֶם (2, עי' הערה). ג) לשונות שוות בבתים 5–6 לבתי השיר 2–4 ב“דלה שובב”, ובית 4 לסוף “דוי הסר”. ד) לפי מרקוס גם דרך האקרוסטיכון, שהוא מיוחד לדונש.

    זמירות לשבת.

    המשקל הוא המרנין. עיין ילין, עמ‘ קצ, מס’ 29. על הסטיות מן המשקל עיין על בעלות השיר.

    חריזה מיוחדת לכל שני בתים כמו בשיר “דלה שובב”.

    1. דלת, ויקרא כה, י. — סוגר, דברים לב, י.

    2. נוּחוּ, נ"א: וְנוּחוּ נגד המשקל, עי' לעיל סטיות מן המשקל.

    — נְעִים שמכם, יש להשמיט בביאור את כל הכתוב עד המלה “שעורו”.

    4. סוגר, השווה “דוי הסר”, בית 2, סוגר.

    5. דלת, ישעיה סג, א–ג. — השווה בית 2 ב“דלה שובב” ובית 1 ב“אדום עקר”. — וגם בבל, לפי קאמינקא, תחכמוני, עמ‘ 476, כתוב בכתב־יד המוזיאום הבריטי, מס’ 1056: וְגַת בֶּאֱדוֹם וצ“ל: וְגַת בֶּאְדוֹם, המקבילות יותר למאמר ב”דלה שובב".

    6. דלת, השווה בית 2 ב“דלה שובב” וסוגר לבית 4 שם. — צָרִי, בֶּר: צָרִים. — בְּאַף עֶבְרָה, בדפוסים: בְּאַף וְעֶבְרָה נגד המשקל ועיין לעיל סטיות מן המשקל.

    7. תהלים עה, ז; ישעיה מא, יט.

    8. דלת, יחזקאל ג, כא. — סוגר, ישעיה מח, יח.

    9. סוגר, איכה ג, סה. נוסח הבית אצל בֶּר:

    הֲדוֹף רִשְׁעָה בְּאֵשׁ קִנְאָה

    בְּלוֹם פִּיהָ בְּכָל פִּנָּה

    10. דלת, תהלים פא, יא. — סוגר, תהלים קכו, ב. — וּנְמַלְאֶנָּה (כך צ"ל!), בֶּר מתקן: לְמַלֶּאנָּה; קלאר: נְמַלְאֶנָּה; אברמסון: אולי צ“ל: נְמַלֵּא־נָא. אולם ייתכן, כי המשלים הוא ”לשוננו".

    11–12. לעניין שני בתים אלה והנוסחות עיין “דלה שובב”.  ↩

  2. בבת סמיכות במ‘ נפרד לצורך החרוז או דרך קצרה במ’ בבת עינו (זכ' ב, יב)  ↩

  3. נָעים שמכם = אולי צ"ל נְעים שמכם ושעורו: שמכם נעים – נגד המשקל.  ↩

  4. נוי ואולמי = בית המקדש.  ↩

  5. שורק = ישראל על פי יש' ה, א.  ↩

  6. בצרה = אדום = נוצרים. בבל = הערבים. ואולי נרדף לבצרה? וע' הערות.  ↩

  7. שעורו בהר המדבר, ופירש בר: ר"ל בהר ציון שהוא חרב כמדבר.  ↩

  8. המשלים בסוגר לקמי, וכוונתו בו: פחד בלב ושבר, על פי התרגום לאיכה ג, סה.  ↩

המלצות קוראים
תגיות