רקע
דונש הלוי בן לברט
דעה לבי
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: מוסד הרב קוק; תש"ז

1

דְּעֶה לִבִּי חָכְמָה / וּבִינָה וּמְזִמָּה

נְצֹר דַּרְכֵי עָרְמָה2 / שְׁמַע הַמּוּסָרִים


וְהַצֶּדֶק בַּקֵּשׁ / וְאַל תִּהְיֶה עִקֵּשׁ

עֲבוּר לֹא תִּוָּקֵשׁ / כְּלִבּוֹת הַמּוֹרִים3


הֲגֵה תָמִיד לַעְנוֹת / תְּשׁוּבוֹת מוּכָנוֹת

צְרוּפוֹת וּבְחוּנוֹת / כְּזָהָב בַּכּוּרִים


הֱיֵה חַי תָּמִיד עֵר / וְהַתַּאְוֹת גּוֹעֵר4

בְּיַעַן אַתְּ שׁוֹעֵר5 / לְרוּחוֹת וּבְשָׂרִים


וְאַל תִּתְאַו חָמֶר / זְמָן אָרֹךְ נִשְׁמָר

וְרֵיחוֹ לֹא נָמַר / כְּשָׁקַט בִּשְׁמָרִים6


שְׁתוֹתוֹ לָרַהַב7 / בְּכוֹסוֹת הַזָּהָב

וְלִרְאוֹת לוֹ לַהַב / בְּכוֹסוֹת סַפִּירִים


וּמַאְכַל מַשְׁמַנִּים / וּמִינֵי מַעְדַּנִּים

בְּצֵל נִטְעֵי גַנִּים / מְסֻבִּים בַּנְּהָרִים


לְמַרְאֵה נֶחְמָדִים / כְּפָרִים וּמְגָדִים8

כְּרִמּוֹן וּשְׁקֵדִים / וְזֵיתִים וּתְמָרִים


וְלוֹ בָתֵּי מִדּוֹת / וְשִׁדָּה עִם שִׁדּוֹת

מְקֻטָּרוֹת קִדּוֹת / וְקָנֶה עִם מֹרִים


וְגֻלּוֹת נִנְעָלוֹת / וּמִקְוֹת וּתְעָלוֹת

עֲלֵיהֶן אַיָּלוֹת / כְּאֵילוֹת הַיְעָרִים


בְּכָל עוֹנוֹת עוֹרְגוֹת / וְאֵין לָהֶן פּוּגוֹת

לְרַוּוֹת הָעְרוּגוֹת / בְּמַיִם מֻגָּרִים


לְהָנֵץ נִצָּנִים / שְׁחוֹרִים וּלְבָנִים

וְצִיצִים כַּשָּׁנִים / בְּרָאשֵׁי הָאְמִירִים


הֲלֹא זֶה הַהֶבֶל / לְשַׁחַת וָחֵבֶל

וְשִׂמְחָתוֹ אֵבֶל / וּמַמְתַּקָּיו מָרִים


וְרֹאשׁוֹ בַּהְנָחָה / וְסוֹפוֹ לַאְנָחָה

וְשִׂיחַ וּצְוָחָה / וְשָׁאוֹן וּשְׁבָרִים


וְלַבֵּן אַל תִּתְרָע / אֲשֶׁר מוּסָר יִפְרָע

וְהָרוּחוֹת יִזְרַע / וְסוּפוֹת לוֹ פוֹרִים


בְּמֵרַע אַל תִּתְחָר / וְדַרְכּוֹ אַל תִּבְחָר

בְּלֵיל פֹּה, וּבְמָחָר / מְקֻמָּט בַּקְּבָרִים


וְהִתְחַר בַּיָּרֵא / וְקַנֵּא בַּמּוֹרֶה

תְּעוּדַת הַבּוֹרֵא / וּמַעְגַּל מֵישָׁרִים


וְהוֹדֵה הַיּוֹצֵר / לְבָבוֹת, הַנּוֹצֵר

נְפָשׁוֹת, הַבּוֹצֵר / לְרוּחוֹת כַּבִּירִים


בְּשִׁירִים נִשְׁקָלִים / חֲדָשִׁים נִסְגָּלִים

בְּמִבְטָא נִגְבָּלִים / זְקוּקִים נֶחְקָרִים


וְשִׂים שִׁיר לִתְהִלָּה / לְהַשַּׂר רֹאשׁ כַּלָּה9

אֲשֶׁר כָּלִיל כִּלָּה / גְּדוּדֵי הַזָּרִים10


פְּאֵר וָהוֹד חָבַשׁ / וְיֶשַׁע אֵל לָבַשׁ

וְלַזֵּדִים כָּבַשׁ / עֲשָׂרָה מִבְצָרִים11


וְהִרְבָּה הַזָּמִיר / בְּשַׁיִת וָשָׁמִיר

וְהוֹבִיל בֶּן רַדְמִיר12 / וְשָׂרִים וּכְמָרִים


גְּבִיר גִּבּוֹר מֶלֶךְ / הֱבִיאוֹ כַהֵלֶךְ

וּמַחְזִיק בַּפֶּלֶךְ / לְעַם הֵם לוֹ צָרִים13


וּמָשַׁךְ הַשּׁוֹטָה / זְקֵנָתוֹ טוֹטָה14

אֲשֶׁר הָיְתָה עוֹטָה / מְלוּכָה כִגְבָרִים


בְּכֹחַ חָכְמוֹתָיו / וּמָעוֹז עָרְמוֹתָיו

וְרֹב תַּחְבּוּלוֹתָיו / בְּחֵלֶק מַאְמָרִים


לְאֻמִּים יֶחְפָּזוּן / וְעַמִּים יִרְגָּזוּן

לְפַחְדּוֹ יֵרָזוּן / בְּנַפְשָׁם גִּבּוֹרִים


וְכָל מֶלֶךְ יֶחְרַד / וּמִכִּסְאוֹ יֵרַד

וְאֵלָיו לִסְפָרַד / מְשִׁיבִים אֶשְׁכָּרִים


מְשִׁיבֵי הַטַּעַם / בְּעֶבְרָה וָזַּעַם

וּבִפְנֵיהֶם רַעַם / וְכֵן הָאַדִּירִים


בְּעָז מַלְכּוֹ כִלָּם / בְּטַעְמוֹ הִפִּילָם

וְלִשְׁאוֹל הִשְׁפִּילָם / כְּרֵיקִים וַחְסֵרִים


בְּמִזְרָח וּבְמַעְרָב / שְׁמוֹ גָּדוֹל וָרָב

וּבֵית עֵשָׂו וַעְרָב / בְּחַסְדּוֹ נִדְבָּרִים


לְעַמּוֹ טוֹב דּוֹרֵשׁ / וְקָמֵיהֶם גּוֹרֵשׁ

וְשׁוֹבֵר רַע חוֹרֵשׁ / וְגוֹזֵר מִתְגָּרִים


לְרַבִּים הוּא חָבֵר / וְעַל פִּשְׁעָם עוֹבֵר

וּבַנַּחַת דּוֹבֵר / בְּשִׁבְתּוֹ בַשְּׁעָרִים


וְהוּא לָאֶבְיוֹנִים / כְּמוֹ אָב לַבָּנִים

וְכַפָּיו כַּעְנָנִים / לְעוֹרְכֵי הַשִּׁירִים


בְּזָהָב וּכְתָמִים / וְשֹׁהַם וּלְשָׁמִים

בְּחֹרֶף מַגְשִׁימִים / וְקַיִץ מַמְטִירִים


וְלִבְנֵי הַתּוֹרָה / יְשׁוּעָה גַם אוֹרָה

וְהוֹנוֹ אֶל סוּרָא / יְשַׁלַּח בִּסְפָרִים15


לְהוֹרוֹתָם חֻקִּים / כְּנֹפֶת נִמְתָּקִים

וְדִינִים צַדִּיקִים / בְּרוּרִים וִישָׁרִים


וּבִרְאוֹתִי חֶמְדוֹ / בְדַת אֵל וּבְפַחְדּוֹ

אֲנִי דוּנָשׁ עַבְדּוֹ / צְעִיר כָּל הַמּוֹרִים


הֲשִׁיבוֹתִי סֵפֶר / עֲלֵי פוֹתֵר, מֵפֵר

לְכָל אִמְרֵי שֶׁפֶר / בְּמִלִּים נֶחְבָּרִים


בְּרֹאשׁוֹ שִׁירִי לוֹ / בְּמִקְצָת מַהְלָלוֹ

בְּחַסְדּוֹ וּבְגָדְלוֹ / עֲלֵי כָל הַשָּׂרִים


וְהוּא כֶתֶר סִפְרִי / וְהַמֵּקִים פִּשְׁרִי

וְהַמֵּרִים זִכְרִי / עֲלֵי כָל הַשָּׁרִים


וְאַחְרָיו זֶה הַשִּׁיר / אֲשֶׁר עַתָּה אָשִׁיר

לְפַתַּח וּלְהַיְשִׁיר / דְּרָכִים הַכְּשֵׁרִים




  1. דעה לבבי

    רשומים אצלי כעשרה כתבי יד מתשובות דונש על מנחם, אולם איני בטוח אם בכל אחד מהם נמצא שירו זה. פ‘ הדפיס את השיר לפי שלושה כתבי יד: המוזיאום הבריטי, מס’ 9514; הספריה על שם בודלי, מס‘ 14492, שצילומו נמצא בידי (= כי"א); ליידן לפי העתקה של דוקס שעברה לרפאל קירכהיים וממנו לפ’. לפי נוסח ליידן הדפיס גם ד' בעצמו (עיין להלן).

    נדפס ע“י דוקס, ליטרטורבלט, IV (1843), עמ‘ 228–229 (= ד'); פירסט, שם, עמ’ 411 חמשת הבתים הראשונים שנית ( = פי'); שד”ל, כרם חמד, שנה ז (תרמ"ג), עמ‘ 79–80 (שמונה בתים); אוהב גר לוצאטו, Notice, פריס 1852, עמ’ 63–66 (= א'); קימפף, NP, פראג 1853, עמ‘ 175–176, תשעה בתים בלתי רצופים) (=ק'); צ’ פיליפובסקי, תשובות דונש על מנחם, לונדון 1855, עמ‘ 1–2 (= פ'); גרץ, לקט שושנים, ברסלאו 1862, עמ’ 19–22 (=ג'); ד‘ כהנא, קובץ שירי דונש, וורשה תרנ"ד, עמ’ 27–40 (= כ'); ח‘ בראדי, שער השיר, לייפציג 1905, עמ’ 3–5 (= ב'); י“ח טביוב, אוצר השירה והמליצה, תל־אביב תרפ”ט, עמ‘ 6–7 (תשעה עשר בתים בלתי רצופים) (= ט'); בתים שונים נמצאים בתשובות תלמידי מנחם, עמ’ 23–26; 49–50; הרקמה, מהד‘ קירכהיים, עמ’ 9; 11; בתים 2; 5; ד‘ ילין, לתורת המליצה בתנ“ך והשירה העברית בספרד, ירושלים תרצ”ט, עמ’ 219, שישה בתים (5;7; 20; 27; 37–38), י‘ זמורה, שיר ופולמוס על־פי נוסח כ’. נזכר גם בתחכמוני, מהדורת קאמינקא, עמ' 476.

    השיר לדונש בן לבראט — למד מעניינו. האקרוסטיכון: דונש. שד"ל היה מסופק, אם השיר היה קשור בתשובותיו.

    המשקל הוא הארוך. עיין ילין, עמ‘ קפט, מס’ 7. — שוא אחרי תנועה גדולה כנח: עורְגות (11). גרונית בשוא מורכב כנח שתים עשרה פעם.

    חרוז השיר: “רים”, ובכל בית חורזות שלוש הצלעיות (על התופעות בחרוזות אלו עיין הקדמה).

    תשעה עשר הבתים הראשונים הם על נושא כללי, בקשת החכמה ויראת ה‘ ונגד שתיית היין ובית עשרים הוא בית המעבר לנושא העיקרי של השיר, תהילת חסדאי אבן שפרוט. על מסיבת היין ומעלותיו עיין י"נ שמחוני, זמירות היין לרבי שמואל הנגיד, איים, לונדון 1928, עמ’ 92–121.

    השיר נתחבר אחרי שנת תשי"ח (=958), כי נזכר בו המאורע של המלך סנשו בן רדמיר וזקנתו טוטה ומאורע זה היה בשנה זו.

    1. דְּעֶה, שד"ל, א‘ וק’: דְּעָה; כ‘: דְּעֵה. — ובינה ד’: ודעת.

    2. עיין הרקמה, הוצ‘ קירכהיים, עמ’ 9. — III עבור = בעבור. עיין צונץ, Synagogale Poesie, עמ‘ 121. — לא, פ’: ואל; כי"א ק‘: אל. — תוקש, ד’: תנקש. — כלבות, ד‘: אל בית; פי’: אלי בית; הרקמה, פ‘, כ’ וב‘: בלבות. בית זה נדפס גם על ידי האטרמן, Die hebraische Verskunst, עמ’ 46.

    3. תת"מ, עמ‘ 26. — I משלי טו, כח. — הֲגֵה, א’ ו ב‘: הֱגֵה; ד’: הוגה. — II מוּכָנוֹת ד‘: מובנות. — סוגר, פ’: ובחינות כזהב ברורים. — IV לדורש החכמות, בית 81 IV.

    4. לדורש החכמות, בית 1. — II וְהַתַּאְוֹת כך בכולם, ואולי צ"ל: וּבַתַּאְוֹת או: וּבַתְּמוּנוֹת. — II בְּיַעַן פ‘: ביער. — אַתְּ בד’ חסר והעיר פי': הבית לקוי.

    5. הרקמה, מהדורת קירכהיים, עמ‘ 11. — I חָמֶר כך כ’ על פי דברים לב, יד, והחריזה על יסוד האימאלה, ונכון יותר: חָמַר וכך א‘, ב’, ט‘ וילין; פי’: חָמָר, וכך בן יהודה במלונו, ערך חֶמֶר. — אָרֹךְ, א‘ וד’: אָרוּךְ. IV ירמיה מח, יא. — כְּשָׁקַט, א‘, ד’, ג‘, ב’, כ‘ וט’: כְּשׁוֹקט; ד‘ ופ’: משוקט; בכי“א: המי”ם והוי“ו בשורוק — תיקון קורא. עיין תת”מ, עמ‘ 49–50. שימוש זה נמצא גם בשיר דונש, הימים בחצים, בית שני. זהו מדרך הפיטנים. עיין הקליר, מבחר השירה, עמ’ 44; קלאר, בן אשר, תרביץ, יד (תש"ג), עמ‘ 163, הערה 53. — בִּשְׁמָרִים, כ’ וט‘: בַּשְּׁמָרִים, והעיר ב’: לצורך המשקל.

    6. I שְׁתוֹתו, ד‘: שתהו; כ’: שְׁתֵהו; כי"א, א‘, פ’, ג‘ וט’: שתוהו; לפי ב‘ רק בג’ נוסח זה. — וְלִרְאוֹת לו ד‘ ופ’: להראות בו.

    7. תת"מ, עמ‘ 24. — I מַשְׁמַנִּים, א’: מִשְׁמַנִּים. — III נִטְעֵי, ד‘: נטו (?).— IV מְסֻבִּים, ילין: מרבים (טעות דפוס?). — בַּנְהָרִים או בַּנְּהָרִים רק ב’: בִּנְהָרִים.

    8. I בראשית ב, ט. — כְּפָרִים, פ‘: כבדים; כי"א: בכדים ועי’ בביאור לבית. — כרמון, כי"א: ברימון — מתאים לנוסח בכדים.

    9. I ולפי כ‘: “כונת דונש כי ליין אשר זמן ארוך נשמר יש לו עוד שתי מדות…” ונראה יותר נוסח “ולא”, וכך בכולם, ויהיה הבית המשך “ואל תתאו חמר… ולא בתי מדות”. — II קהלת ב, ח, וכנראה נתכוון ד’ לארמונות. מנחם במחברתו: “עניין תענוג המה”. כ' מביא מרד“ק בספר השרשים ”ופירשו בו הגאונים שהוא כלי לנגון“ ואינו מתאים לסוגר. ריב”ג: “כבודה וכבודות”. —IV מרים לשון רבים לצורך החרוז.

    10. שיה"ש ד, יב. — גלות עיין מחברת מנחם. פ‘: וגילות. — ננעלות, ד’: נבעלות. — II ותעלות, פ‘: ותועלות. — III אַיָּלוֹת, כ’: הָאֵלוֹת = עצים, — כְּאֵילוֹת, א‘ וט’: כְּאַיְלוֹת; פ': באיילות.

    10–11. תהלים מב, ב. — I עונות ד‘, פ’ וכ‘: עתות; כי"א עיתות. — II עורגות, פ’: ערוגות. — להן, בכולן פרט לד': להם.

    12. בכולם: להציץ; ד‘: להוציא; פ’: לקצץ; כי“א להיניץ או להציץ (על פי שיר השירים ז, יג), והביא פסוק זה באחת מתשובותיו על מנחם, עמ' 26: ”נע ונד". — II שחורים, פ‘: שחורות. —IV בְּרָאשֵׁי, ד’: בראש נגד המשקל.

    13. I ההבל, כ‘: התבל, והתנגד לתיקונו ב’. — II וָחֵבֶל, א‘ וכ’: וָחֶבֶל. — III אבל, ד': ואבל.

    14. תת“מ, עמ‘ 24. — I — II בהנחה — לאנחה צימוד מצוי בשירת ספרד. עיין ב’, דיואן רי”ה, א, הערות, עמ‘ 127; דוקס, שירי שלמה, עמ’ 3; שד"ל, בתולת בת יהודה, עמ‘ 63. — III ושיח ד’: וציח (?). משלי כג, כט. — IV שברים, רבים לצורך המשקל והחרוז.

    15. I ולבן, כך כי"א ופ‘; בכולם: ולכן. — II משלי יג, יח. — III — IV הושע ח, ז. — IV וסופות, ד’: וסופו. — לוֹ פוֹרִים, ד‘: לאפורים; א’ מעיר, כי בשולים: קוצרים.

    16. I תהלים לז, א. — במרע, ד‘: במוע (?).— III ובמחר, ד’: ולמחר; פ‘: ובמבחר (?).— IV בַּקְּבָרִים, ב’: בִּקְבָרִים.

    17. בירא, ד‘: מרא (?).— במורה, ד’ ופ': במורא.

    18. תהלים לג, טו; עו, יג; משלי כד, יב. — והוֹדֵה, ב': וְהוֹדֶה.

    19. תת“ד, עמ' 4–5; 22. — II נסגלים מחברת הערוך לפרחון: ”דבר שחביב לאדם מכל ענין". — IV נחקרים, ד': נבחרים.

    20. I לִתְהִלָּה, כי“א, ד‘, פ’, כ‘, ט’ וילין: וּתְהִלָּה. — לְהַשַּׂר, שד”ל: לְהַיְשִׁיר. — II כַּלָה ילין: כִּלָּה. — IV גְּדוּדֵי, ד‘ גוחי; ק’: אולי גדודי המורים מל‘ ירה. — הַזָּרִים, פ’: הורים; כ‘: הַחֲזֵרִים לפי תת"מ, עמ’ 6, בית 28; ט': הַחֲזִירִים; שד"ל וילין: הַשָּׂרִים (?).

    21. יחזקאל כד, יז; תהלים קלב, טז. — II ויֵשׁע (!) אֵל, ד‘: וישעמל ותיקן וישמעל (?).— III וְלַזֵּדִים, כי"א: וגם לזדים או לזרים; ד’: וגם לודים; א‘: ולַזֵּדִּים, ומעיר כי בכתב יד ליידן (של ד'!): ולזרים; פ’: אשר לזדים נגד המשקל; שד"ל, כ‘ וב’: וְלַזָּרִים.

    22. תת“מ, עמ‘ 49–50. — I וְהִרְבָּה, ד’: והרפה, — II וָשָׁמיר, כי”א: ב. שמיר (?); שד“ל, א‘, ג’ וק‘: ובשמיר ולפי קלאר תיקן את זאת ד’ בעצמו, לאחר שנמתחה ביקורת על שיר זה על ידי תלמידי מנחם. — רדמיר, כי”א: ריימיר; שד"ל: דַּרְמִיר; ד‘: ראמיר; פ’: רודמיר.

    23. II כַהֵלֶךְ, ד‘: בהלך; ב’: כְהֵלֶךְ. — II — III שיר דונש לרב לו, בית 16. — IIII שמואל ב, ג, כט.

    24. I וּמָשַׁךְ, שד“ל: וּמוֹשֵׁךְ. — II זְקֵנָתוֹ צ”ל זְקֶנְתּוֹ, ושינה ד‘ לצורך המשקל. — III היתה, ד’: היה. — כִגְבָרִים, ד‘ ופ’: בגברים; שד"ל: בִּגְּבָרים; כ‘: בַּגְּבָרִים; א’ וב' הביאו את שתי הנוסחאות ושתיהן אפשרויות.

    25. I בְּכֹחַ, שד“ל: וְרַבּוּ; ד‘ ופ’: ומרוב. — II וּמָעוֹז, א‘: וּמֵעוֹז; ילין בהשגה ארוכה בספר היובל לקרויס, עמ’ 129, הערה 11, חושב, כי יש לנקד וּמֵעָז, אולם נכונה המלה ומָעוֹז ועל כן היה מקום לטענת תלמידי מנחם במלה זו כמו ”בלבות“ (עיין שם, שם). — עָרְמוֹתָיו, כי”א: ערימותיו וסימן מחיקה על היו"ד; פ': ערומותיו.

    26. I יֶחְפָּזוּן, שד“ל: יֵחָפֵזוּן נגד המשקל; א': יְחָפְזוּן. — II שמות טו, יד. — III יֵרָזוּן, שד”ל: וְרָזוֹן נגד המשקל. — IV בְּנַפְשָׁם, כך א‘, ג’, כ‘ וב’; כי"א ופ‘ בפחדם; ד’: בפחדים, נגד המשקל; ואברמסון מבאר על פי איוב מ, יז — ירזו במתניהם.

    27. I — II יחזקאל כו, טז. — יֵרַד, על פי איכה ג, מח; א‘, ב’ וילין: יָרַד. — IV תהלים עב, י; יחזקאל כז, טו.

    28. I משלי כו, טז. — II תהלים עח, מט. — III יחזקאל כז, לה. — וּבִפְנֵיהֶם רַעַם, כך א‘, ג’, כ‘ וב’; כי“א ופ‘: פניהם זו רעם; ד’: פניהם מרעם. — הבית הוא מושא ל”כלם" בבית הבא.

    29. I בְּעָז מַלְכּוֹ כִלָּם,

    כי"א, ד‘, א’ וג‘: כעין מלכם כלם (א': כֻּלָּם); כ’: בְּעֹז מַלְכּוֹ, כֻּלָּם; ב‘: בְּעֹז מִלְכּוֹ כִּלָּם — III ישעיה נז, ט. — IV שופטים ט, ד. — וַחְסֵרִים, ב’: וּפוֹחְזִים נגד החרוז (הנגררה הטעות על פי הפסוק?)

    30. במזרח, ד': ממזרח.

    31. I אסתר י, ג.

    32. לְרַבִּים, כך כ‘; כי"א: לרבים (ואולי לרכים); פ’: לרכים; ג‘: לרבם; א’: לְרַבָּם ותרגם לפי הנדפס, שכך הוא נוסח ליידן; קלאר נוטה לנוסח פ‘. — II מיכה ז, יח. — פִּשְׁעָם, ד’: פשעים; א‘: פשעו וגם פשעים לפי כתב יד ליידן; ג’: פשעו. — III וּבַנַּחַת, כ‘: וּבְנַחַת נגד המשקל. — דובר, ד’: עובר. — IV בַשְּׁעָרִים, א‘ וב’: בִשְׁעָרִים.

    33. לרב לו, 16. — III וְכַפָּיו כַּעְנָנִים, ד‘: ובפיו בעננים; כ’ וט‘: כַּעֲנָנִים. ועיין דיואן רי"ה, א, הערות, עמ’ 115; 332.

    34. I בְּזָהָב, כולם פרט לד‘: כזהב. — וכתמים… ולשמים לשון רבים לצורך המשקל והחרוז. — III בחורף, ד’: בקיץ. — IV וקיץ, ד‘: וחורף. — ממטירים, ד’: ממזרים.

    35. וְלִבְנֵי, בכי“א חסרה ומקומה חלק. — III וְהוֹנוֹ, ד‘: וחונן (משובש). — סורא, ד’: צורה; כי”א, א‘ ופ’: סורה; ג‘ שתי הנוסחאות: סורה (סורא). — IV יְשַׁלַּח, כי"א ופ’: ישולח, ויש לנקד: יְשֻׁלַּח. — כ‘: ישלח במכתבים ואולי בספרים נעתקים על חשבונו. לפי אברמסון יש לפרש כאן כמו שפירש בראדי בביאור דיואן רמב“ע, קסח, 19: מספר (על פי דה"ב ב, טז) וכן שם ריד, 8 ובשירי רשב”ג, ביאליק־רבניצקי עמ’ 18, ועיין ריב“ג, ספר השרשים, כלומר ישלח לסורא סכומי כסף עצומים. ממילא בטלים דברי החכמים המסיקים מכאן מפעל העתקת ספרים בישיבות בבל. הוראה זו נמצאת גם בדניאל ט, ב, שפירשו ”בינותי בספרים“ מלשון ספר — מספר. עיין רש”י — הליכות שבא, מהדורת ח‘ ילון, ירושלים תש"ד, עמ’ נט; א‘ גינצבורג, אידישע דענקער, ניו־יורק 1918, עמ’ 51 ( = ורשה — ניו־יורק 1929, עמ' 51).

    36. בית זה בד‘ לפני 35. — II תהלים יט, יא. — נמתקים, פ’: ממתקים; ד‘: מתוקים. — III ודינים, פ’: ודרכים.

    37. בית האוצר לשד“ל, לבוב תרמ”א, עמ‘ מה. — I ובראותי א’, ג‘ ושד"ל: וכראותי. — חָמְדוֹ, כך א’ וט‘; שד"ל, כ’ וב‘: חֶמְדּוֹ, וכך צ"ל. — III אֲנִי דוּנָשׁ עַבְדּוֹ, וכך כ’ וט‘. כ’: דוֹנֶשׁ; ט‘: דוֹנָשׁ; כי"א: אני אודה חסדו (והמלה אודה מעל לשורה). וכך גם ד’ (אודה); א‘ (מודה) ומעיר, כי בשולים יש הנוסח הנדפס; פ’ (אודה); ג‘ (מודה); ב’ (מודה). שד"ל מביא שתי הנוסחאות וחושב, כי שינה ד' את הנוסח, אחרי שקיבל מיד חסדאי את נדבתו.

    38. II פוֹתֵר מֵפֵר, ד‘: פותרי אפר. — IV במלים, ד’: במלין. — נחברים = שקול במשקל. עיין שטרן, תת“ד, עמ' 5, הערה 21; בראדי, משקלי רי”ה, עמ‘ 13, הערה 1. ט’: הכוונה למחברת מנחם. — בית זה נדפס גם במחברת מנחם, הקדמה, עמ' כז.

    39. שירי, כי"א וד‘: שירו. — הַשָּׂרִים, ד’: השירים.

    40. הבית חסר בכי"א, ד‘ ופ’. — I השווה דרור יקרא, 11 סוגר. — II וְהַמֵּקִים, כך א'; בכולם: וְהַמְקַיֵּם.

    41. הכוונה לשיר “לדורש החכמות”. — I השיר, ד‘: שיר, נגד המשקל. — IV דְּרָכִים, כך כי"א, א’, ד‘, ג’ וב‘; פ’ וכ‘: דרכי. — הַכְּשֵׁרִים, כי“א: הכשירים, והה”א מעל לשורה; ד’: בשרים (!); א‘, ג’ וב‘: נסגרים; פ’ וכ': נכשרים.  ↩

  2. III ערמה = חכמה מש' א, ד.  ↩

  3. סוגר כדי שלא תיכשל בלהבות החכמים, אבות ב, י (כ‘ וב’), או כדי שלא תיכשל כלבות המורדים, שיקבלו את ענשם (ב‘ וט’) לפירוש הראשון הנוסח הוא: “בְּלַבּוֹת” עיין הערות.  ↩

  4. הילחם בתאוות, עיין לדורש החכמות, בית 1.  ↩

  5. III כי אתה שומר = (שוער), מלכים־ב ז, י; דברי הימים־א ט, כד.  ↩

  6. סוגר, כיין ששקט על שמריו וטעמו עמד בו, יר‘ מח, יא. כ’: כיין פשוט “רק שתה היין הטוב במדה קטנה מעט מעט בכל פעם לרהב”…  ↩

  7. כדי שיוסיף לך כוח, שהוא אחת ממעלותיו של היין. תהלים קלח, ג. עיין מחברת מנחם וריב“ג. – הצלעית נמשכת לראש הבית הקודם: ואל תתאו… שתותו. כ' מוציאו מפשוטו ודורשו: ”כי רצה מנחם חיש ובזמן מצער לאסוף ולבאר כל השרשים… אבל נחוץ לזה לב מתנה וזמן ארוך".  ↩

  8. לפי כי“א ”בכדים“ במ' ”כפרים" = למראה היין בכד והפירות.  ↩

  9. עיין גרץ־שפ"ר, ג 333 הערה 5. תואר המשורר לחסדאי.  ↩

  10. = הנוצרים.  ↩

  11. סוגר = מן הזרים (עמ' ה, ג לבית ישראל) (= הנוצרים), או שעורו: וכבש עשרה מבצרים לזדים (= של זדים)  ↩

  12. סנשו בן רדמיר מלך ליאון. עיין גרץ–שפ"ר, כרך ג, 331; אוהב גר, Notice, 37–54; קימפף, NP. – \I\I 176–177  ↩

  13. הביא חסדאי את המלך הנוצרי למלכות הישמעלים, שהוא עם שונא לאותו מלך. קימפף: אפשר לבאר, כי החזיר את סנשו לליאון עיר מלכותו, שעמה היה לו שונא.  ↩

  14. זקנתו של המלך סנשו בן רדמיר. עיין הערה לבית 22  ↩

  15. IV כלומר, ישלח לסורא סכומי כסף עצומים = בספרים (עי' הערות), או הוציא כספו על ספרים. הסוגר נמשך לבית הבא.  ↩

המלצות קוראים
תגיות