בכתב–יד קטעי הגניזה בקמברידג' בסימן T–S K ⁶/₁₇.

נדפס על ידי ח‘ שירמן ב“ידיעות המכון”, ב, עמ’ קלז. ועיין שם, עמ' קלג (= ש').

אין להחליט אם השיר הוא לד‘ או לא. מעל לשיר יש כתובת "למ’ דונש זצ“ל”, ואף בראשי המחרוזות אנו מוצאים “דו”. אולם מכאן אין ראיה, כי זה דונש בן לבראט. הסטיות מן המשקל מרובות הן. שוא אחרי תנועה גדולה כנח: תעצומְך (1); בעולמְך (7). שוא אחרי תנועה גדולה כנע: יוצְרי (1); דָרְשו (3); חָדְלו ‏ (4; 5). שוא נח כנע: יתְהלל (11). גרונית כנח: תעְצומך (1); נעְמך (3), אות נחה בסוף המלה כנע: עזְ (1) כלְ (2). אות שואית בראש המלה כנח: וְשמך (1); בְּסוד (5). אף מבחינת הלשון יש דברים המעידים על דונש כמחבר השיר, והם הבתים: (3) רוחות; (5) טוחות. ובכל אלה אין להכריע, כי מחבר השיר הוא דונש בן לבראט. לפי ש': “ואינו מן הנמנע שאותו דונש הכניס גם את המושח אל הספרות העברית”. בהערה שם הוא מפקפק, אם זה דונש בן לבראט. בשיחה בעל פה שלל את בעלותו לגמרי.

המשקל הוא ממשקלי שירי האזור וקרוב למשקל המשלים. עיין ילין, עמ‘ קצב, מס’ 65. ש' קיצבו אחרת.

צורת השיר היא שיר אזור, ואם הוא לדונש בן לבראט. יהיה זה מהשירים הראשונים, שנתחברו בצורה זו בשירה העברית; והשיר היחיד של דונש בן לבראט הידוע לנו, אם השיר “ברכי יחידה” אינו שלו.  ↩

[1] עָז תַּעְצוּמְךָ, ש‘: עֹז תעֲצומך; אברמסון: תַּעְצוּמָךְ, אבל עיין ש’ 11.  ↩

[2] זִכְרְךָ, ש': זִכְרָךְ. – וְשִׁמְךָ. אברמסון: וּשְׁמָךְ. – כָּל. צ"ל: כֹּל.  ↩

[3] רוחות = נפשות. בהוראה זו השתמש ד' ב“דעה לבי”, 4; 18 ובשיר לדורש החכמות, 5.  ↩

[3] וְהוֹדְךָ. אפשר לנקד גם והודָךְ, וכן פארָךְ; יקרָךְ במחרוזת זו.  ↩

[4] חָדְלו. כך בכתב–היד; ש‘: גוֹאֲלוּ. מקצָת, ש’: מקצַת.  ↩

[5] חכמות הלב, על פי איוב לח, לו, והשתמש בו ד' בשירו לדורש החכמות, 18.  ↩

[5] חכמות, בכתב–היד: וחכמות. – מבוא כסוד, כך בכתב היד; ש': למצֹא סוד, ולפיו בכתב–היד: “וחמצוא בסוד”.  ↩

[6] מחוק בקו בכתב–היד ובמקומה: “זכֹ ושׂ כל הנשׂ תהֹ” – זכרך ושְׁמך כל הנשמה תהלל (עיין ש' 2). – מרומְךָ, אברמסון: רוֹמָךְ.  ↩

[7] פִּלְאֲךָ. כך בכתב–היד: ש': כֹּחֲךָ. – בְּעוֹלָמְךָ. אברמסון: בְּעוֹלָמָךְ.  ↩

[9] מבלי מראה עינים כי אם ברוח (= באת) ובלב על פי יחזקאל ב, ב. עיין בשער השיר לבראדי־אלברכט, ליפסיה 1905, עמ‘ 219, מלואים לעמ’ 47.  ↩

[9] באת, בכתב היד ביו"ד מעל לשורה: באית.  ↩

. [10] השווה לבית זה את השיר האנונימי ב“קבלה על מלאכת השיר” לאבשלום בן משה מזרחי, מהדורת כרמולי, פריס (?), תרכ"א (?), עמ' 9. לפי נוסח מתוקן (שם משובש):

אַשְּׁרוּ נָא דְרָכָיו לְבָבוֹת / אִמְרוּ שִׁיר לְשׁוֹכֵן עֲרָבוֹת  ↩

הָאֱלֹהִים מְקוֹם אֵל בְּחָרוֹ / וּדְבַר אֵל בְּשִׁירוֹת עֲרֵבוֹת

– לערך, בכה“י: לערוך. – עֲרֵבוֹת, בכה”י: עריבות.

[11] לרוֹמֶמְךָ. אברמסון: לרוֹמֵמָךְ לצורך המשקל.

השיר אינו שלם וחסרות, כנראה, שתי מחרזות.  ↩