שְׁתֵה, אָחִי, וְגִיל וּצְהַל2
עֲלֵי שַׁחַר כְּיָהֵל הַל3
וּבָא הָאוֹר בְּנֹגַהּ צִיר
וְלִבְתוּלָה [תְּמִי]מָה קוּם
וְאֵלֵינוּ בְּכוֹס תִּנְהַל6 7
-
נדפס בשירי רשב"ג, ג, ב, כד, VII.
בכתב יד א‘, 3702, עמ’ 93 (עיין בראש החידות).
השיר לר‘, כי בא רצוף לחידות, שנתיחסו בכתב–יד פ’, 317: “לבן אלאבראט” ואפשר כי אינו לדונש, מאחר שביתר שיריו (ואומר אל תישן; דעה לבי) יחסו ליין שלילי ועיין למעלה בהערות לחידה ז.
המשקל הוא המרנין. עיין ילין, עמ‘ קצ, מס’ 29.
חרוז השיר,הל" בקמץ או בפתח. ↩
-
[1] וּצְהַל… הַל, א': יצהול… הול; ב"ר: וּצהֹל… הֹל. – כיהל הַל, איוב כט, ג; לא, כו. ↩
-
[1] השתייה בבוקר השכם מהוללת בשירת היין. ↩
-
[2] הכוונה לשמש ששליחו נוגה מופיע לפני זריחתו. ↩
-
[2] אור=שמש תרגם רס‘ג לישעיה ה, ל, וכך דונש בתשובותיו על רס"ג, מס’ 152. – בנגה–המאיר בבוקר. – ציר=שליח. – מַאְהָל, ב“ר: ”מַאְהֹל – תמונה חדשה על משקל מעצור"; א': מאהול; קלאר: מַאְהָל=אוהל, ועיין תהלים יט, ו. ↩
-
[3] הלבנה ככלה והשמש כחתן מתחתנים לעת שחר ובשעה זו קום, אחי, שתה שתייה ראשונה (עיין הערה נוספת לבית). ↩
-
[3] [תְּמִי]מָה, השלמת ב“ר [פני]מה על פי תהלים מה, יד, ותמימה ככינוי ללבנה. ובחרתי באחרון, ככינוי לירח במלואו = بدرבערבית. – תנהַל, א': תנהול: ב”ר: תנהֹל. במקרא אין בבניין קל ולדעתי כאן בהוראתה הערבית نهل = שתייה ראשונה. – קלאר: קום לקראת המשקה המגישה את כוס השחר והוא משווה לראשית המועלקה של עמר אבן כלת̇ום. ↩