(אסף הלוי איש ירושלים)
ט 🔗
הַיְּדַעְתֶּם נָא, אַחַי, דְבַר הָאִפּוֹתִיקִי?
הָבָה אֲסַפְּרָה דְבַר נִשְׁיִי הָאָרֹךְ:
דְּבַר חוֹב-אֲחֻזָּה – לֹא מִמְכָּר לִצְמִיתוּת–
דְּבַר קַרְקַע קְדוּמָה זֶה חוֹבִי הַבָּרוּךְ!
לֹא כֶסֶף וּנְכָסִים הִנְחִיל לִי אַבָּא,
רַק קַרְקַע קְדוּמָה, צַד מִזְרָח מְקוֹמָהּ;
אַל תַּחְשְׁבוּ חָלִילָה הוֹנַנִּי אַבָּא,
אֵין אוֹנָאָה בְקַרְקַע וְנִכְסֵי בֵית חוֹמָה!
מֵצָרֵי הַנַּחֲלָה קְצוּבִים וּמְדוּדִים,
לָהּ סוֹבְבִים גְּבוּלִים וּבָאֶמְצָע מְקוֹמָהּ:
מַעֲרָבָה יֵשׁ יָם, לְצַד מִזְרָח יֵשׁ הָר,
הַר יֵשׁ בַּצָּפוֹן וַעֲרָבָה יֵשׁ דְּרוֹמָה!
בְּאֶמְצַע הַקַּרְקַע בֵּית-שַׁלְחִין מִתְפַּשּׁט,
לְצִדֵּי הַנַּחֲלָה יֵשׁ עֵינוֹת מָיִם;
קַיִץ וְחֹרֶף הִיא פְתוּחָה לַשּׁמֶשׁ–
לְקַרְקַע שֶׁלִּי יֵשׁ בִּקְעָה, יֵשֹ שְׁפָיִים!
כַּאֲשֶׁר רֻשַּׁשְׁתִּי זָקַפְתִּי בְאִפּוֹתִיקִי
הַקַּרְקַע; וָאֵצֵא לְשֶׁם נְסִיעַת מֶרְחַקִּים:
לְשֶׁם נְסִיעָה, קְצַת קָשָׁה, סָבִיב הָאָרֶץ–
צַרְתִּי אֶת צְרוֹרִי וָאֶקשְֹׁר הַשּׂקִּים…
זָקַפְתִּי בְמַשְׁכַּנְתָּא… וָאֵצֵא בַּיוֹצְאִים;
מַה יַעֲשֶׂה בֵּן עָלוּב בְּאָבְדַּן לוֹ נִיר?
וְלָכֵן יָצָאתִי, וּפָנַי הַיָּמָה:
שִׁיר-מַיִם לְפִי, שִׁיר-נוֹסְעִים הַשִּׁיר!
לֹא רַבִּים כָּמוֹנִי סוֹבְלִים יַם סוֹעֵר,
אֲנִי, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הָרְגַּלְתִּי בַּיָּם!
מִיוֹם נְסִיעָתִי, אֲנִי שָׁט עַל הַמַּיִם,
מִבְּלִי פְגוֹשׁ יַבָּשָׁה מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם!…
כַּךְ, כָּכָה נָסַעְתִּי… עַד אֲשֶׁר יוֹם בָּהִיר
מָצָאתִי תַקָּלָה בְּבָדְקִי סְפִינָתִי;
אָז דַּי לִי, אָמַרְתִּי, דַּי לִי לִנְסֹעַ!
אָשׁוּב, הוֹ אָשׁוּב, אֶל בֵּיתִי, נַחֲלָתִי!
הוֹ אָשׁוּב לְבֵיתִי!… וִיהִי מָה, אָמַרְתִּי,
אֲשַׁלֵם אֶת נִשְׁיִי וְאֶגְאַל קַרְקַע אַבָּא;
שָׂבַעְתִּי הַיָּם, זֶה בוֹגֵד הַתִּקְוָה,
שָׂנֵאתִי הַמְצוּלָה, מֵימֵי תְהוֹם רַבָּה!
וְהִנְנִי חוֹזֵר וָשָׁב!… לֹא גַלֵּי הַיָּם,
לֹא גַם הַקִּיטוֹר וְהָרוּחַ בַּיְּרִיעָה
נוֹשְׂאִים הַסְּפִינָה: רַק רוּחִי בְקִרְבִּי!..
לְחֹף הַיַּבָּשָׁה אֲנִי חוֹתֵר בִּיגִיעָה!
תּוֹדָה לְךָ, אַבָּא, שֶׁצַּוָּאָתְךָ בַּכְּתוּבִים,
בְּעֵדוּת וַחֲתִימַת נִכְבָּדִים וַחֲשׁוּבִים:
"לֹא מִלְוָה עַל פֶּה הִיא, נוֹשִׁי הַיָּקָר,
“שֶׁלִּי הִיא הַקַּרְקַע, שֶׁלְּךָ הֵם הַזְּהוּבִים!”
אֲשַׁחֲרֵר מְשֻׁעְבָּדִי– הֵא לְךָ הַכֶּסֶף:
לִי יֵשׁ, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, כִּיס מָלֵא זוּזִים!
אַבָּא לִי צִוָּה: “שְׁמֹר בְּנִי הַקַּרְקַע!”–
קַח כֶּסֶף, יְדִידִי, עִם הַרְבֵּה אֲחוּזִים!
חוֹלֶה בְמַחֲלַת יַבָּשָׁה אָנֹכִי,
קַח לְךָ הַכֶּסֶף, הַקַּרְקַע נָא הָבָה!
לִי קָשָׁה הַנְּסִיעָה, לִי מַחֲלַת הַיָּם,
שַׁחֲרֵר הַנְכָסִים, הַקַּרְקַע הַנָּאוָה!
וְכָכָה בְעֶזְרַת יִתְבָּרֵךְ, אֶת חוֹבִי
אֲסַלֵּק וְאֶגְאַל הַקַּרְקַע שֶׁל אַבָּא;
מַה גָּדוֹל מַזָּלִי: לֹא מִמְכַּר צְמִיתוּת,
רַק שִׁעְבּוּד אִפּוֹתִיקִי–קַרְקַע שֶׁל אַבָּא!
הַיְּדַעְתֶּם כְּבָר אַחַי, בּשֶׁל מַה זֶּה חוֹבִי?
הִנֵּה סִפַּרְתִּי דְבַר נִשְׁיִי הָאָרֹךְ!
דְּבַר חוֹב אֲחֻזָה, מוֹרֶשֶׁת בֵּן נוֹדֵד,
דְּבַר קַרְקַע קְדוּמָה, זֶה חוֹבִי הַבָּרוּךְ!