אֹרְחַת צוֹעֲנִים צוֹעֲדָה בַּשָּׁמַיִם,

כְּמָסַךְ עֲגָלוֹת מִתְנַפְּחִים הֶעָבִים.

הַבְּרָקִים מַה צְמֵאִים!

רְחוֹקָה הִיא הָעַיִן!

הָרוֹעֶה הָעִוֵּר, אֶת עֵינִי אָן תּוֹבִיל?

רְעָמִים בִּנְבִיחָה מְשַׁסִּים אֶת הַשֶּׁקֶט,

בָּרָקִיַע כָּבוּ אֹהָלִים מוּאָרִים,

הִגָּמְלוּ עִמָּדִי מִשְּׁנַתְכֶם הַיוֹנֶקֶת,

וְאַתְּ, כְּנַעַן שֶׁלִּי,

בְּדָמִי סַעֲרִי.

הִנֵּה רוּחַ אָבִיב כְּבָר עָשַׁק הִרְהוּרַיִךְ,

אַדְמָתֵךְ הַנּוּגָה רְגָבֶיהָ תִּפְעַר,

וְזוּ, שֶׁאֶקְדָּח בְּיָדָהּ – נַעֲרָה הִיא,

בְּדִידוּתֵךְ הִיא תִּשְׁמוֹר, בְּדִידוּתֵךְ לֹא תּוּפָר.

הִיא שַׁלְהֶבֶת שְׁחוֹרָה – אֲהוּבָה וּמוֹלֶדֶת,

הִיא הַבְּרוֹשׁ עַל סַלְעֵךְ הַחוֹתֵר בְּמִצְחוֹ,

פֹּה הַמָּוֶת אוֹרֵב, הוּא נִשְׁעָן עַל הָאֶדֶן,

אֶת פָּנָיו הַסְּמוּיִים הִיא שׁוֹטֶפֶת בִּצְחוֹק.

וְהַמָּוֶת נָבוֹךְ, מִסְתַּמֵּר וְשׁוֹמֵעַ

הַדּוּשִׂיחַ שֶׁלָּהּ הָעַתִּיק וּמוּזָר,

לַחֲשָׁהּ מְחַיֵּךְ אֶל הָרֶגֶב דְּבָרֶיהָ,

כִּמְבַקֵּשׁ סְלִיחָתוֹ עַל עֶלְבּוֹן לֹא כֻּפַּר.

"אֵין דָּבָר, חֲבִיבִי. אֲהֵבַנִי כִּכְנַעַן.

וְלִבִּי הִתְרוֹקֵן אֶל לִבּוֹ הָאוֹהֵב,

אִם יַחֲרִיש הָאָבִיב, שְׁתִיקָתוֹ הִיא שֶׁתַּעַן

לִשְׁתִיקַת הַדְּבָרִים שֶׁרָצוּ לְלַבְלֵב."

רְעָמִים בִּנְבִיחָה מְשַׁסִּים אֶת הַשֶּׁקֶט

וְהַבְּרוֹשׁ הַזָּקוּף מִתְפַלֵּל לַסּוּפָה.

לְשׁוֹנוֹ שֶׁל בָּרָק תַּלְתַּלֶּיהָ מַדְלֶקֶת –

הִיא מוֹדָה לוֹ כְּעֵץ הַנָּדוֹן לִשְׂרֵפָה.

כַּאֲשֶׁר הָלַךְ הָרוּחַ

כָּל הַלַּיְלָה תִּמְּרוּ הַרְרֵי אֲפֵלָה בַּחַלּוֹן.

לוּ נוֹתַר, לוּ נוֹתַר כְּאֵבִי בְּבָתֵּי־הַמַּרְזֵחַ!

וַאֲנִי עוֹד נוֹשֵׁךְ אֶת צִלָּהּ הָאָבוּד בַּלֵּילוֹת,

וּדְבָרַי הַהוֹמִים נִדְלָקִים כִּשְׁמָשׁוֹת בְּאָזְנֶיהָ.

כָּל הַלַּיְלָה דִלְּגוּ הַרְרֵי אֲפֵלָה בַּחוּצוֹת.

לוּ נִרְדַּם כְּאֵבִי הַשִּׁכּוֹר,

לוּ כָּבְתָה הַגַּחֶלֶת!

וַאֲנִי עוֹד בִּקַּשְׁתִּי מָקוֹם לְיָדַי הָרוֹצוֹת,

עַל מִשְׁכָּב לְהָנִיחַ אוֹתָן,

לְפַיְסָן כְּמוֹ יֶלֶד.

כָּל הַלַּיְלָה דָפְקוּ הַרְרֵי אֲפֵלָה עַל דַּלְתִּי,

לוּ יָרֵחַ חָרַשׁ אַדְמָתִי חֲנוּקַת רֵיחַ־דֶּשֶׁן,

לוּ מִדְבָּר לֹא הֵעִיק עַל חָזִי,

לוּ עָזַב אֶת בֵּיתִי

לְהַתִּיר לָרוּחוֹת לְהַקְדִּים

וְלִשְׁלוֹחַ לִי גֶּשֶׁם!

הַיְבוּל הַשָּׁחוֹר הַמָּפְקָר, לְלֹא אָח, לְלֹא אָב,

וְהַלַּיְלָה הַזֶּה שֶׁצָּמַח עִם גּוּפִי הַגּוֹנֵחַ

לֹא יִפְדּוּ אֶת בִּכְיִי, הֶעָקָר, כְּבִכְיוֹ שֶׁל כּוֹכָב,

כִּי הַבְּכִי יַהֲפֹךְ עוֹד לְשִׁיר, אִם יַגִּיעַ אֵלֶיהָ.

וְרַק כְּנַעַן אַחַת שֶׁהִקְשִׁיבָה בְּפֶתַח חֵיקִי

וְקָלְטָה כָּל דְּפִיקָה שֶׁל הַלֵּב הַסּוּמָא כְּמוֹ אֶבֶן,

הִיא אוּלַי רַק תָּבִין, מָה אָהַבְתִּי אוֹרָהּ הַנָּקִי,

מַה שָׂנֵאתִי אוֹתָהּ הַגֵּאוּת בְּרוּחִי הַכּוֹאֶבֶת.

וְאַתָּה הַהוֹלֵךְ וּמַרְקִיד אֶת מָתְנֵי הַגַּלִּים,

וְאַתָּה הַמַּשְׁמִיעַ דְּבָרֶיךָ בְּלִי סֵתֶר וָפַחַד,

הֲתִשְׁמַע אֵיךְ שָׁרִים אֶת קְצִירָם רִבֲבוֹת מַגָּלִים,

אֵיךְ נַפְשִׁי הַנִּשְׁפֶּטֶת בְּשַׁאַג אֵלֶיהָ צוֹנַחַת?