בֹּקֶר יָרֹק מְלַבְלֵב בַּשָּׁמַיִם.
שֶׁמֶשׁ הִדְלִיקָה בָּהֶם עֲנָנִים.
בּוֹאוּ, עֵצַי, לְלַחֵךְ בָּעֵינַיִם
אֶת הָאוֹר
הַנּוֹשֵׁר
בַּגַּנִּים.
בּוֹאִי, הָרוּחַ, אַל־נָא תַּעֲצוֹרִי –
שֶׁבַע שָׁנִים לֹא אָהַבְנוּ פֹּה אִישׁ.
שֶׁבַע שָׁנִים קָפָא לֵב הַחֹרֶף
וְהַכְּפוֹר
הָיָה גֵא
וְאָדִישׁ.
בּוֹאִי, הָרוּחַ, חַבְּקִינִי עַד דֶּמַע,
טוֹב הוּא לִבִּי הָאַכְזָר.
שֶׁבַע שָׁנִים צִפִּיָּה בּוֹ רוֹדֶמֶת.
הִכָּנְסִי,
שׁוּלַמִּית הַמִּדְבָּר!