הִנָּךְ חֲמוּדָה! וְחַנּוּן כֹּה חִנֵּךְ

פְּלִיאָה אַתְּ נִצַּחַת כְּנֵצַח מִינֵךְ,

בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ אֹהֲבֵךְ, אֲבִינֵךְ.

עַל דֶּרֶךְ חַיַּי לְפָנִים הִתְיַצַּבְתְּ,

בְּעֹמֶק נַפְשִׁי כִּבְסֶלַע חָצָבְתְּ,

וְצֶלֶם דְּמוּתִי הַנֶּעֱצֶבֶת עִצַּבְתְּ.

נַעַר הָיִיתִי – מָתַי לֹא אֶזָּכֵר –

יָצָאתִי בְּעִקְּבַיִךְ נְצוּרוֹת לְשַׁחֵר,

וְיָפְיֵךְ לְפָנַי יְהַלֵּךְ וְלֹא אַחֵר…

וָאֵבְךְּ, וָאָשִׁיר, וּבְנַפְשִׁי אֵין שָׁלוֹם – –

בְּאַלְפֵי קוֹלוֹתָיו לָךְ לִבִּי יַהֲלוֹם,

וְאַתְּ נַעֲלָמָה וְנִגְלָה כְּבַחֲלוֹם.

שַׁלֶּכֶת… רַחוּם הָעוֹלָם וּמְחֻנָּן,

רֵיחַ הַשָּׂדֶה כֹּה טָהוֹר וּמְסֻנָּן,

וּבְפִי צִפֳּרִים נֹעַם שְׁמֵךְ מְרֻנָּן – – –