כִּי יָבוֹא הַקּוֹצֵר וּבְיָדוֹ הַמַּגָּל,

וְקָצַר הַתְּבוּאָה בַּחֲצִי הַמַּעְגָּל,

לֹא תָּשׁוּב עוֹד הָרוּחַ לְהַכּוֹת בָּהּ הַגַּל, –

וְנָחוּ עֲלֵי אֶרֶץ הַשִּׁבֳּלִים הַשְּׁתוּקוֹת,

כְּקַרְנֵי הַחַמָּה מְלֵאוֹת וּמְתוּקוֹת,

מֵעֹל הָאֲדָמָה הַכָּבֵד פְּרוּקוֹת, –

כַּעֲלָמוֹת שֶׁעָיְפוּ בִּמְחוֹלָן, וְהִנָּן

עַל מִשְׁכָּבָן כַּצִּפֳּרִים בְּקִנָּן,

וּבְיַד הַחֲלוֹם כָּל טוּבָן וְחִנָּן…

בָּשֵׁל כְּבָר הַפְּרִי – – – וְהַשָּׂדֶה כְּכַלָּה

נַפְשָׁה לְאַלּוּף נְעוּרֶיהָ כָּלָה –

וּבָא, וּבְיָד חֲזָקָה גְאָלָהּ!

עַתָּה לָהּ תָּנוּחַ רְוֵחָה וְרָוָה,

וּפְנֵי אֲהוּבָהּ לְנֶגְדָּהּ מְשַׁוָּה,

וְעוֹד תְּשׁוּקָתָהּ לְאַהֲבָתוֹ מְשַׁוְּעָה. – – –