עַל גְּבוּל הָאַפְסַיִם שֶׁבֵּינִי וּבֵינֵךְ,

בְּתֹהוּ לֹא־דְרָכִים,

נְטוּעִים עוֹד פְּרָחִים –

פִּרְחֵי־אֵשׁ אֲדֻמִּים כְּדָמֵךְ הַסָּמֹק,

וּלְבָנִים כְּתֻמֵּךְ הֶעָמֹק…

וַאֲנִי קְסוּם הוֹפָעָתֵךְ וּבְשׂוּם יִפְעָתֵךְ,

כְּמוֹ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בִּי נָפַל אוֹר עֵינֵךְ,

וְאֵין רֶגַע בְּיוֹמִי וְלֵילִי שֶׁאֵינֵךְ

עוֹמְדָה לְפָנַי בְּכָל חֶמְדַת שִׁפְעָתֵךְ;

כִּי עוֹד נַעַר אָנֹכִי אִתָּךְ כְּאָז, ־

מִשְׁתָּאֶה לְחִנֵּךְ הַחַנּוּן וְהָעָז,

בְּהִתְגַּלּוּת וּבְרָז – – –