לֹא אָשִׁיר לָךְ! כִּי מַה הוּא הַשִּׁיר לְעֻמַּת

בַּת הַשְּׂחוֹק הַמְּאִירָה בְּפָנַיִךְ, וְתֻמַּת

לֶכְתֵּךְ לְפָנַי פֹּה בְּתוֹךְ מְהוּמַת

הַכְּרָךְ הַסּוֹאֵן, וְאַתְּ רְחוֹקָה מִטֻּמְאַת

הַכִּעוּר הַמֵּמִית וְאֵינֶנּוּ מוּמָת.

אַחֲרִישׁ, אֶשְׁתָּאֶה לָךְ כְּאִילָן לַעֲמִיתוֹ,

שֶׁאָנֹכִי יוֹדֵעַ אֶת טִיבוֹ וַאֲמִתּוֹ,

וְאֵינֶנִּי שׁוֹאֵל כָּל דָּבָר מֵאִתּוֹ,

וְהוּא מְסַפֵּר עִם לִבִּי וּמַרְטִיטוֹ,

וּמְגַלֶּה לִי אֶת סוֹד דִּמְמָתוֹ וַהֲמִיתוֹ.

אֶצְמָא לָךְ, וּצְמָאִי אֲרַוֶּה רַק בַּדְּמוּת…

אַתְּ נוֹבְעָה בְּתוֹכִי כְּמַעְיָן מִקַּדְמוּת,

בְּכָל חַיַּי לְיָפְיֵךְ הֶעָמֹק אֲנִי צָמוּד,

כִּי אַתְּ סוֹד־אֱלֹהִים הַמְעַנֶּה, הֶחָמוּד,

וְכָל עוֹד אֶת פָּנַיִךְ אֶרְאֶה לֹא אָמוּת.