לרעיתי, לחיה

עוֹד כָּל הָעַז וְכָל הַמָּתוֹק בָּךְ מַחֲרִישׁ כָּאֲדָמָה

טֶרֶם בָּהּ תְּהִי יַד חוֹרֵשׁ וּמַחֲרֶשֶׁת;

אַךְ עוֹד מְעַט וְתִתְעוֹרְרִי, וּכִלְבִיאָה נִרְעֶשֶׁת

בִּקְרֹב אֵלֶיהָ פֶּתַע הַגִּבּוֹר בָּרַעֲמָה, –

תִּרְעַם בְּנַפְשֵׁךְ כָּל נִימָה הַנָּמָה,

וְהַסּוֹד עַד הַיְסוֹד בָּךְ יִשָּׂא קוֹל בְּרָמָה!

וְאַךְ יֵחָשֵׂף – יֵאָסֵף זֶה הַסּוֹד,

וְשָׁב בְּתַעֲלוּמוֹת מַעֲמַקָּיו לְהִתְכַּסּוֹת…

וְעוֹדֵךְ בְּרִפְיוֹנֵךְ וְרִוְיוֹנֵךְ הֶעָמֹק –

וְזָרַח אוֹר חָדָשׁ בְּעוֹרֵךְ הַמָּתוֹק,

וְאַתְּ הַמַּפְלִיאָה לְגַלּוֹת וּלְכַסּוֹת –

תְּבִיאִינִי בְּסוֹד חֲמוּדוֹתַיִךְ לַחֲסוֹת, –

וְאָבוֹא וְלֹא אֹבֶה מֵחַמּוּקַיִךְ לַחֲמֹק – – –