דּוֹרוֹת הוֹלְכִים וּבָאִים,
וְקוֹלוֹת צָהֳלָה וּנְכָאִים
בְּזֶרֶם הַזְּמַן מֻבְלָעִים.
כַּיָּם הַחוֹתֵר אֶל הַחוֹף
גַּלָּיו לֹא יֶחְדַּל לִדְחוֹף,
יִסּוֹג לְאָחוֹר – וְיִתְקוֹף, –
כֵּן גֶּבֶר יָרוּץ אֶת אָרְחוֹ:
יוֹמוֹ יְקַלֵּל, יְבָרְכוֹ, –
אַךְ קָדִימָה יִשָּׂא אֶת טָרְחוֹ.
וְהָאִשַּׁה עַל דְּבָרֶיהָ תִּשְׁקֹד,
- נַפְשָׁהּ לְעוֹלָם לֹא תִּשְׁקֹט,
וְהָעוֹלָם בְּלִבָּהּ כִּיקוֹד –
וְתִשְׁאַג כַּלְּבִיאָה בְכִלְאָהּ!
בָּאִשָּׁה סוֹד יָפְיוֹ אֵל גִּלָּה,
וטֶרֶם מְלַאכְתּוֹ בָּהּ כִּלָּה – – –