– – וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם,
הִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲשָׂיו הַבּוֹרֵא – וְרָאָם:
וְהִנֵּה מְאֹד טוֹב וְאֵין־סוֹף בְּרָאָם.
וַיִּתְעַצֵּב אֶל־לִבּוֹ וְהָגָה, כִּבְיָכוֹל:
אֵין קֵצֶה לְרוּם הֶחָלָל הַכָּחֹל,
אֵין סְפוֹרוֹת לַכּוֹכָבִים, וְתִכְלָה אֵין לַחוֹל, –
וְאָנֹכִי לְבַדִּי כָּל הַפֹּעַל כּוֹלֵל,
וְכָל הַמִּכְלוֹל בְּשִׂכְלִי מִתְחוֹלֵל,
וּמִי יַשִּׂיגֵנִי כִּי הִנְנִי כָּל אֵל?!
יְחִידִי יִתְהַלֵּךְ וּבוֹדֵד בְּמוֹעָדָיו,
אֵין יָד וְאֵין שֵׁם וּמָקוֹם מִבַּלְעָדָיו,
וְהוּא חוֹבֵק עוֹלָמוֹ הַנָּאֶה בְּמוֹ־יָדָיו.
וְרַעֲיוֹן בְּלֵב עֶלְיוֹן כַּבָּרָק יַחֲלוֹף:
מֵחֹמֶר הַנֵּצַח יוּצַר יְצוּר־חֲלוֹף –
נֶפֶשׁ חֲכָמָה, מֵעֵין אוֹר הָאֵין־סוֹף:
רוּחוֹ הַכַּבִּיר יַאֲבִיר מְרוֹמִים,
הֲגִיגוֹ הַחוֹתֵר יַעֲמִיק תְּהוֹמִים,
וְצֶלֶם עוֹשֵׂהוּ צַלְמוֹ – תְּאוֹמִים…
וַיִּיצֶר אֱלוֹהַּ אָדָם כְּמַדּוֹ,
רָאָה כִּי לֹא שָׁלֵם, לֹא אֵיתָן מַעֲמָדוֹ,
וְאֵשֶׁת חֲמוּדוֹת הוּא נָתַן עִמָּדוֹ:
"שַׂחֵק בָּהּ, הַגֶּבֶר, וְתוֹלָדוֹת לִי הָבוּ!
וְאֵלַי תְּשׁוּקַתְכֶם עֵת דּוֹדִים תִּתְרַוּוּ,
וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים כַּאֲשֶׁר תֹּאהֲבוּ!"
וְהָיָה כְּכַלּוֹתוֹ לְצַוּוֹת אֶת שְׁנֵיהֶם,
עַיִן שֶׁל מַעְלָה פָּקְחָה עֵינֵיהֶם,
וּמַלְאָךְ הִנֵּה בָּא, וְהוּא מְרַקֵּד בֵּינֵיהֶם:
"אָנֹכִי הָאַהֲבָה! – הַצִּמְאָה וְהָרְוָיָה,
מַרְפֵּא בִּכְנָפַי לְמַדְוֵי הַהֲוָיָה,
קְרָא לָהּ חַוָּה… כִּי הִיא אֵם כָּל חֲוָיָה!"
אָז יִקְרַב הָאָדָם לָאִשָּׁה, לְחַוָּה,
וַיִּקָחֶנָּה אֵלָיו בְּחֶזְקַת הָאַהֲבָה,
וַיְכַסֶּהָ מֵעֵין הַמַּלְאָךְ הָרְחָבָה.
וְהָאִשָּׁה עֵינֶיהָ לַפֶּלִאי מֵאָז,
כִּי יַחְמֹד חֲמוּדוֹתֶיהָ – הַיֹּפִי הֶעָז, –
סוֹד־אֱלֹהִים, בָּהּ תִּתְגַּל וְתִתְכָּס. – – –