כְּהִנּוּמָה לַכַּלָּה מְצָעֲפִים עַרְפִלִּים

פְּנֵי הָרַי הַטּוֹבִים בְּמֶרְחַקִּים מַכְחִילִים,

מִתְרוֹנְנִים בִּי אוֹנַי וְרַעֲיוֹנַי מַעְפִּילִים –

עוֹלִים בְּמַעֲלוֹת שִׁיר הַיּוֹם הַשַּׂגִּיא!

הַשֶּׁמֶשׁ קוֹרֵא לִי: קוּם רֹן בְּחַגִּי,

עַל הֶהָרִים, שׁוּר, רֵאשִׁית אוֹן נָגְהִי.

כִּבְרֵאשִׁית הַיָּמִים בְּתֻמַּת תָּאֳרָם,

עוֹד בְּתוּלֵי הַצּוּרִים נְצוּרִים בְּטָהֳרָם,

וּבַשַּׁחַר בַּשַּׁחַר חָדָשׁ זָהֳרָם.

הָרַי, יְקָרַי, הוֹד אַרְצִי וְאוֹנָהּ!

הַבֹּקֶר כְּמוֹ רְאִיתִיכֶם לָרִאשׁוֹנָה,

וְנַפְשִׁי הַמְעֻנָּה שׁוּב מָצְאָה מְעוֹנָהּ.