סוּס רוֹעֶה בָּאָחוּ, סוּס רוֹאֶה רַק הָאָחוּ,

לִרְאוֹת אַחֶרֶת עֵינָיו הֲלֹא טַחוּ,

וְלִרְעוֹת רַק נוֹצַר, כִּי בְּהֵמָה אַךְ הוּא!

מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב יַעֲמֹד פֹּה נָכוֹן,

הָעֵינַיִם לָאָרֶץ, וְהַשִּׁנַּיִם טָחֹן

תִּטְחַנָּה בְּלִי־הֶרֶף בְּתֵאָבוֹן, בְּבִטָּחוֹן.

אַךְ יֵשׁ וְיִשָּׂא אֶת רֹאשׁוֹ בְּחֵן תֹּם,

וְרוֹאֶה מַה לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ בָּרוֹם, –

אָז יִיף שִׁבְעָתַיִם הוֹדוֹ הֶעָרֹם. – – –