אַרְבַּע עַל אַרְבַּע הַסּוֹרָג הַמְסֻגָּר,

וְרוֹבֵץ בְּהוֹד עֶצֶב הָאֲרִי בַּסּוּגַר,

דְּמוּת גִּבּוֹר קְדוּמִים שֶׁנֻּצַּח וּמֻגַּר.

הָיָה הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל עוֹלָמוֹ,

יַעַר־הָעַד – נוֹף נָווֹ וְאוּלַמּוֹ,

שָׁאַג – וְחִתֵּת בְּקוֹלוֹ כֻּלָּמוֹ!

עַתָּה לְרַאֲוָה – תַּאֲוָה לְעֵין אָדָם…

בּוֹ יְלָדִים מִיַדִּים אֲבָנִים בְּמִרְדָּם,

עָלָיו יִשְׁאֲגוּ, יִלְהֲגוּ, “קוּם נִרְדָּם!”

יֵשׁ פֶּתַע תָּקוּם מֵרִבְצָהּ הַלְּבִיאָה.

גַּאֲוַת נְסִיכָה נְסוּכָה בַּגְּוִיָּה,

לְאִטָּהּ תְּסוֹבֵב הַנָּאוָה אֶת לְבִיאָהּ,

תַּקְשִׁיב לְקוֹלוֹת נִשָּׂאִים מֵאֵי־שָׁם…

וְעָמַד הָאָדָם מִמּוּלָהּ כְּנֶאֱשָׁם,

וְעָמֹק בְּנַפְשׁוֹ נֶחֱרַת וְנִרְשַׁם

מַבַּט הַחַיָּה הַנִּכְאֶה, הַמִּשְׁתּוֹמֵם,

בּוֹ תֵּבְךְּ כָּל עֱנוּת הַגּוֹרָל הַשּׁוֹמֵם – – –

וְהִנֵּה מִמְּקוֹמוֹ הָאַרְיֵה מִתְרוֹמֵם,

הוֹלֵךְ לִקְרָאתָהּ לַזָּוִית שָׁם בַּלָּאט;

וּנְהִימָה עֲמוּמָה כְּבַת רַעַם פָּלַט,

וְהִבִּיט נִכְחוֹ וְהֶאֱזִין וְקָלַט.

אָז תִּכְרַע לְרַגְלָיו מְלֹא דְמוּתָהּ הַנָּאָה

הַלְּבִיאָה הָאֲרֻכָּה, הָרַכָּה, הַנִּכְנָעָה:

וְשָׁכַב הַלָּבִיא וּלְשַׁעֲשׁוּעֶיהָ לֹא שָׁעָה.

וּבְהִתְרַפְּקָהּ בְּאַהֲבָה עַל מְצוּקֵי אֲבָרָיו,

וְחֶלְקַת צַוָּארָהּ תַּחֲלִיק עַל צַוָּארָיו, –

כְּמוֹ נִפְתַּח בֵּית־הַכֶּלֶא מִכָּל עֲבָרָיו. – – –