…מִיּוֹם לְיוֹם יֵלֵךְ וְיִגְדַּל

הַשָּׁתִיל הָרַעֲנָן;

מִיּוֹם לְיוֹם יֵלֵךְ וְיִדַּל

כֹּחַ הַגַּנָּן. –

כְּבֵדוֹת הַיָּדַיִם, הַקּוֹמָה שְׁחוֹחָה,

בִּמְלַאכְתּוֹ לֹא־מָהִיר:

וְשֶׁמֶשׁ עַרְבַּיִם כְּבָר אֵין בְּכֹחָהּ

פָּנָיו לְהָאִיר…

כְּחוֹלֵם יִתְהַלֵּךְ בֵּין עֲצֵי הַגַּן

בִּמְקוֹמָם נְטוּעִים,

וְכֻלּוֹ אוֹמֵר; הָהּ, מַה לִּי עוֹד כָּאן

בְּגַן הַתַּעְתּוּעִים?!

אַךְ פֶּתַע יִרְאֶה חֵן עָלֶה עֲלֵי בַּד,

סוֹד שֹׁרֶשׁ וְגִזְעוֹ, –

הָרוּחַ בְּחֹזֶק שׁוֹלֵחַ בּוֹ יַד

וְלֹא יְזִיזוֹ…

וְשָׂמַח לַמַּרְאֶה! אֶת עֵינָיו בּוֹ יָזִין,

יִשְׁתְּלֶנּוּ בְּלִבּוֹ:

וְשִׁירָה חֲדָשָׁה בְּנַפְשׁוֹ יַאֲזִין

כְּמוֹ עוֹדֶנּוּ בְּאִבּוֹ – – –