שְׁעַת בֵּין־עַרְבַּיִם בִּמְלֹא זִיו חִנָּהּ,
רוּחַ מְסַפֶּרֶת עִם עֲצֵי הַגִּנָּה,
דִּמְמַת צִפִּיָּה כְּלִפְנֵי נְגִינָה.
בְּרוֹשׁ גֵּא וְתָמֵהַּ רוֹאֶה בֶּעָבִים
בְּפֶתַח שָׁמַיִם דּוּמָם נִצָּבִים,
וּלְמַרְאֵה פְּנֵיהֶם גַּם פָּנַי נֶעֱצָבִים.
בְּצַעַר הַשֶּׁמֶשׁ עוֹשֶׂה הִלּוּכוֹ,
וְקוֹל דַּם הַשְּׁקִיעָה כְּמוֹ צוֹעֵק בְּקִלּוּחוֹ
לֵאלֹהִים, הַמִּתְהַלֵּךְ בַּשָּׂדֶה עִם רוּחוֹ. – –