בָּאתִי בְּסוֹד עֶרֶב, נִגְלוּ לִי פָּנָיו,
וַאֲנִי בִּכְפָרִי הַשּׁוֹקֵט עַל גְּוָנָיו,
וָאֶשְׁתּוֹמֵם לַמַּרְאֶה הַטָּהוֹר, הֶעָנָו.
רְאֵה, לִי לָאַט, מָה עֵינִי עֲנֻגָּה!
הֲיֵשׁ כַּשְּׁקִיעָה הַתַּמָּה לְתוּגָה?
הַאִם־לֹא שִׁיר־עוֹלָם הַדְּמָמָה פֹּה סְפוּגָה?
מֶרְכָּבָה שֶׁל אֵשׁ בְּיַד אֵל נְהוּגָה –
דְּמוּת מַעֲרָב! רַק פִּסָּה תְּרֻגָּה
בְּפַאֲתֵי רָקִיעַ, כְּגִנָּה עֲרוּגָה.