רְטֻבָּה לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ, רְווּיָה עַד צַוָּאר,

לֵאָה וּמְלֵאָה עֲדֵי דַי וְהוֹתֵר;

אַף נֵטֶף אֶחָד לֹא תִּבְלַע עוֹד יוֹתֵר,

שֶׁפַע עֶלְיוֹן אֶת צְמָאָהּ שָׁבַר. –

יוֹם גָּדוֹל פְּקָדָהּ לִבְרָכָה וַיְשׁוֹקְקֶהָ,

שִׁכְרוֹן אֱלֹהִים עֲבָרָהּ!

וְהֶעֱמִיק, וְהֵינִיק אֶת תּוֹכָהּ וּבָרָהּ

וְסָתַם כָּל פִּיוֹת חֲשָׁקֶיהָ.

עַתָּה לָהּ תָּנוּחַ יְרֻקָּה וְנָאוָה,

קְרִירָה וּטְהוֹרָה כִּפְלָגֶיהָ;

אַךְ יֹפִי יִרְעֲפוּ מַעְגָּלֶיהָ,

גֵּאוּת אֵם בְּחֵיקָהּ, וְעֵינָהּ – עֲנָוָה.