גַּגּוֹת אַחַר גֶּשֶׁם, נְטוּפִים וּשְׁטוּפִים,

כְּרֹאשׁ יְלָדִים בְּכוּיִים חֲפוּפִים,

וּבְגָדִים נְקִיִּים עַל גּוּפָם פְּרוּפִים.

גַּגּוֹת רְעוּפִים מוּל שָׁמַיִם מְעֻנָּנִים,

מִנֹּעַם רִנַּת צִפֳּרִים מְרֻנָּנִים,

וּבְחֵן עֲנָוִים מַחֲרִישִׁים מְחֻנָּנִים.

דְּמָמָה הֲרַת תֹּם בַּמֶּרְחָבִים הַשְּׁטוּחִים,

כָּל פִּיּוֹת הָאֲדָמָה לִרְוָחָה פְּתוּחִים,

וּפְנֵי הַבָּתִּים כֹּה רוֹגְעִים וּבְטוּחִים.

אַךְ בַּחֲלֹף עַל פְּנֵיהֶם הַסִּילוֹן הַמַּאֲבִיר,

וְשָׁטַף וְהָדַף מְלֹא כָל הָאֲוִיר, –

וְחָרְדוּ כְּאֶחָד: הִנֵּה בָּא הַמַּבְעִיר.

מַחֲרִיד לֵב הָאָרֶץ! מִי לָנוּ יָגוּר

עִם גֹּלֶם מְעוֹפֵף, כֻּלּוֹ פֶּלֶד חָגוּר,

וְהֶרֶס וְנֵפֶץ תּוֹכוֹ, הָהּ, אָגוּר?!

וּכְמוֹ יִתְרַפְּקוּ זֶה עַל זֶה הַגַּגּוֹת

לְמַרְאֵה הַיּוֹנִים הַצְּחֹרוֹת, הַמַּהְגּוֹת,

וּמְתַנּוֹת אֲהָבִים עַל רֹאשָׁם בְּלִי דְאָגוֹת. – – –