הֲמוֹנִים, הֲמוֹנִים בְּקַלַּחַת הַכְּרָךְ

וְאִישׁ מֵרֵעוֹ יִשָּׁמֵר וְיִבְרַח…

אֵתַע בַּחוּצוֹת וַאֲבַקֵּשׁ אֶת רֵעִי –

יִפְתַּח אֶת לִבּוֹ לִלְבָבִי, לְדֵעִי:

"אַיֶּּכָּה, אָחִי?! " – אַף אֶחָד לֹא מֵעִיר

יִשָּׂא לִקְרָאתִי מֶבָּטוֹ הַמֵּאִיר.

אֶעֱמֹד עַל דְּרָכִים בַּקִּרְיָה הַשּׁוֹקֶקֶת,

וְנַפְשִׁי אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל מִשְׁתּוֹקֶקֶת.

רַק הוּא, אַדִּיר־יֹפִי, עֲתִיר שֶׁפַע־אֵין־סוֹף,

אוֹתִי אֶל לִבּוֹ הַפָּתוּחַ יֶאֱסֹף.

וְאַגָּדַת בְּרֵאשִׁית הַקַּיֶּמֶת לָעַד,

רוּחוֹ הַמְרַחֶפֶת לִי חֶרֶשׁ תִּלְאַט.

אַפְלִיג לְעֵת אַחֶרֶת… אֶשְׂבַּע זִיו יָמִים,

רָאִיתִי בְּמַרְאֵה יַלְדוּתִי הַתָּמִים.

אָבוֹא בְּסוֹד יָם, – הוֹד גְּבוּרַת נְצָחִים,

וַאֲטַהֵר לְבָבִי בְּאוֹרוֹתָיו הַצַּחִים.

נַפְשִׁי כֹּה נִכְסֶפֶת, הוֹמָה לְךָ, הַיָּם!

שִׁיר אֶת שִׁירְךָ לִי בֶּהָדָר, בַּעֲיָם.