יֵשׁ לַיָּם הַגָּדוֹל נִגּוּן עַז מִשֶּׁלּוֹ –
עַל סְדָנוֹ בִּתְהוֹמוֹת לְבָבוֹ הוּא חִשְּׁלוֹ,
וּבְזַעַם חַיּוֹת־בְּרֵאשִׁית בִּרְעָבָן
יַחְצֹב שַׁאֲגוֹת קֶצֶב בַּגַּל הַלָּבָן.
וַעֲלֵי נִגּוּנוֹ יִתְרַפֵּק כֹּה בְּנַהַם
אַלְפֵי מִשְׁבָּרִים, וּבְרַעַם תּוֹךְ רַעַם.
קוֹל אַהֲבָה יֵשׁ לַיָּם מִשֶּׁלּוֹ –
זֶמֶר שֶׁאֵין עַל עָפָר מָשְׁלוֹ:
סִמְפוֹנְיַת קְדוּמִים מֻפְלָאָה – הֲלֹא הִיא
בַּת־קוֹל רְחוֹקָה מֵאוֹתוֹ הַ“יְהִי”
אָמַר אֱלֹהִים אָז, בְּטֶרֶם כָּל יְצוּר
נִבְרָא, וְכֹחוֹ עוֹד בַּמַּיִם עָצוּר!
יֵשׁ לַיָּם מַנְגִּינָה – – וּמְגִנָּה לוֹ בַּלֵּב!
עַל כֵּן לְעוֹלָם לֹא יֵדַע הוּא שָׁלֵו;
כִּי נִגּוּן – זֶה הִלּוּךְ בִּקְדֻשָּׁה הַחוֹתֵר
אֶל חִידַת הַחַיִּים – וְאֵינֶנּוּ פּוֹתֵר…
וּבוֹכָה הָאַהֲבָה בִּלְבַב הַיַּמִּים,
שָׁרָה וּמְנַהֶמֶת כֹּה כָּל הַיָּמִים. – –