א 🔗
בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל, בְּהָרִיעַ בָּעִיר רִאשׁוֹנָה קוֹל שׁוֹפָר,
וּקְרִיאַת תְּהִלִּים מְהַדְהֶדֶת וּמְעוֹדֶדֶת הָעָם לִתְשׁוּבָה,
וִיהִי לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים לֵב כָּל אִישׁ יְהוּדִי הַשָּׁקוּעַ
בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם וּמַסִּיחַ מִן הָעִקָּר אֶת הַדַּעַת – – –
הַיַּעַר, הַנִּיר וְהַנַּחַל – פְּנֵיהֶם לֹא כִּתְמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם,
אֵימַת יוֹם הַדִּין בָּם מְחַלְחֶלֶת, וֶאֱמֶת אֲדֹנָי הַדַּיָּן;
כְּמוֹ רַחֲמִים יְבַקְשׁוּ מִשָּׁמַיִם הַפְּרוּשִׂים עֲלֵיהֶם בְּתֹם נֶצַח:
אָנָּא, הֱיוּ מְלִיצֵי ישֶׁר בַּעֲדֵנוּ וּבְעַד כָּל הָעוֹלָם!
… בֹּקֶר חָדָשׁ – כְּשָׁלִיחַ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּא לָעִיר,
שׁוֹמֵר אֶת סוֹדוֹ, אַךְ דּוֹבֶרֶת בַּת קוֹל שְׁתִיקָתוֹ בְּרָמָה…
בְּעַיִן אֱלוּלִית נֶעֱצֶבֶת יַשְׁקִיף, יִתְבּוֹנֵן עַל סְבִיבָיו,
וְהוּא כְּעוֹקֵב חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ אַחֲרֵי מַשֶּׁהוּ מְאֹד מֻפְלָא!
מֵעֵבֶר הַנָּהָר מְנַשֶּׁבֶת רוּחַ קְרִירָה וְקוֹדֶרֶת –
הָאוֹת הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֹרֶף, מְבַשֵּׂר אֶת בּוֹאוֹ הַקָּרוֹב!
נוֹשְׁרִים אַט עָלִים שֶׁהִצְהִיבוּ, צוֹנְחִים דּוּמִיָּה לָאֲדָמָה,
מְקַבְּלִים גְּזַר־דִּינָם בְּלִי תַּרְעֹמֶת, כְּדֶרֶךְ עַנְוֵי הָעוֹלָם,
וְעַל מִשְׁכָּבָם שָׁם יָנוּחוּ בְּשָׁלוֹם לְרַגְלֵי הָאִילָן
הַפּוֹרֵק אֶת עֶדְיוֹ, כְּיוֹדֵעַ כִּי בָּא יוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל!
אָז יִזְכֹּר הָאָדָם מִי וּמַה הוּא, וְנָתַן אֶל לִבּוֹ וְהָגָה:
“כַּחֲלוֹם”… “כְּאָבָק הַפּוֹרֵחַ”… “יְסוֹדוֹ וְסוֹפוֹ – הֶעָפָר!”
“אֱלוּל…” מִלִּבּוֹ הוּא גוֹנֵחַ, רֵאשִׁית וְאַחֲרִית בּוֹ יִשָּׁקוּ, –
וְכָךְ יְמֵי חַיֵּינוּ בָּאָרֶץ – עַל גְּבוּל הֶעָבָר וְהַבָּא
נִצָּב הַהֹוֶה, וְתוֹהֶה הוּא: אֲנִי, מִשֶּׁל מִי אָנֹכִי?!
וּבְבֵית הָרַבִּי אֱלִיעֶזֶר חֲסִידִים בִּדְבֵקוּת יִתְפַּלֵּלוּ
בִּמְסִלָּה חֲדָשָׁה סְלָלוּהָ צַדִּיקִים יַעֲלוּ לֵאלֹהִים, –
וְהִיא דֶרֶךְ קֹדֶשׁ, לֹא יְדָעוּהָ דוֹרוֹת רִאשׁוֹנִים, עַד שֶׁקָּם
הַבֶּעְשְׁ"ט הַקָּדוֹשׁ וְהַדֶּרֶךְ הֶרְאָה לַהוֹלְכִים אַחֲרָיו.
הוּא גִלָּה אֶת הַסּוֹד – הוּא הָאֹפֶן לְדַבֵּר בְּפַשְׁטוּת לַבּוֹרֵא,
כְּדַבֵּר הַתִּינוֹק אֶל אָבִיהוּ: מִלֵּב אֱלֵי לֵב – בֶּאֱמוּנָה,
וּכְסַפֵּר הָאִשָּׁה עִם הַבַּעַל, בְּסוֹד הַזִּוּוּג הָעֶלְיוֹן – – –
…וּבַחְדֹּל הַקּוֹלוֹת וְשׁוֹקֵעַ נַחְשׁוֹל הַ“יְהִי רָצוֹן” הָאַדִּיר,
וּ“בִזְכוּת שְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה מִדּוֹתֶיךָ” יִזְעַק אַהֲרֹן הַמְלַמֵּד –
הוּא “אִישׁ הַתְּהִלִּים” הַיָּדוּעַ מִיָּמִים יָמִימָה בֶּאֱלוּל, –
וַחֲסִידִים בִּנְשָׁמָה מְחֻדֶּשֶׁת שׁוֹתִים “לְחַיִּים” בְּלֵב קַל,
כְּחוֹזְרִים מִנְּסִיעָה מְמֻשֶּׁכֶת בְּלֶב יָם מִתְגָּעֵשׁ וְזוֹעֵף, –
עוֹד נֶפֶשׁ הָרַבִּי מִשְׁתּוֹחַחַת, פָּנָיו לַחַלּוֹן, וְחָזָה
תְּמוּנַת אֵל שַׁדַּי שָׁם בָּאֹפֶק, בֵּין עַרְפִלֵּי סְתָו חֲרִישִׁים,
שֶׁבָּאוּ עִם אֱלוּל הָעִירָה, מֵעֵבֶר הַסַּן הָרָחָב,
וּפְנֵיהֶם מוּעָדוֹת אֶל הַחֹרֶשׁ – וְהֵם נוֹשְׂאִים בְּחֻבָּם סוֹד כָּמוּס
מִיָּמִים קְדוּמִים, עוֹד בְּטֶרֶם הֱיוֹת יְהוּדִים בְּפוֹלִין,
וֵאלֹהִים לְבַדּוֹ הִתְהַלֵּךְ פֹּה, כִּבְיָכוֹל, עַל אַדְמַת הַגּוֹיִים –
וַיְתַנֶּה בְּאָזְנָיו שֶׁל הַיַּעַר יְגוֹן גַּעְגּוּעָיו לְעַמּוֹ. – – –