עַל עֶרְיַת עֲיָרָתִי הַדּוֹמְמָה כַּקְּבָרִים,

עוֹמְדִים אִילָנוֹת בַּשַּׁלֶּגֶת, בְּצַוָּארִים

כְּבֹר הַבַּרְבּוּר, וּמִתְרַחֲשִׁים דְּבָרִים

בִּשְׂדוֹת נְעוּרַי וִיעָרַי מֵעֲבָרִים,

שֶׁגַּם לֵאלֹהִים עוֹד אֵינָם מְחֻוָּרִים…

חֹרֶף בְּפוֹלִין שֶׁלִּי, שִׁלְהֵי שְׁבָט,

הַקֹּר בְּשִׁבְטוֹ אֵשׁ צוֹבֵט כְּבִצְבָת,

קֶרַח עַל כָּל שֶׁנָּבַע וְנָבַט,

אֲבוֹי, כִּי לָנֶצַח אָבְדָה זוֹ יִפְעַת

הַשַּׁיִשׁ הַטָּהוֹר וְכָל זֹאת הַשִּׁפְעַת!

וְנִכְנַס לוֹ אֲדָר – וּפְנֵי עֲיָרָתִי

עִם עֶצֶב עַרְבַּיִם בָּאִים לִקְרָאתִי:

הִנֵּה אָנֹכִי בְּפִנַּת יִקְרָתִי –

בֵּית אָבִי הַלָּבָן וַהֲדַר הוֹרָתִי,

וּבְשֶׁלֶג יַלְדוּת שׁוּב תַּצְהִיר שִׁירָתִי – – –

אַט אַט מִתְנַעֶרֶת עִירִי מִכְּפוֹרָהּ.

חֵן חֲנוּנִים לִדְמוּתָהּ הָאֲפֹרָה:

רַחֲשַׁת דָּבָר טוֹב בְּחֻבָּהּ – בְּשׂוֹרָה

מֵאֶרֶץ מֶרְחָק הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה…

וְנֶחְשֶׂפֶת פְּאַת שַׁחַק תְּמִימָה־טְהוֹרָה.

כְּמוֹ מֵעֵין הָאָבִיב הַכְּחֻלָּה לְקוּחָה.

וּבְחֶסֶד עוֹלָם הִיא עָלַי פְּקוּחָה – – –