…כַּפֶּלֶא עָלְתָה מֵעֲפַר הַדַּלּוּת,

וְהִיא אַדְמַת קֹדֶשׁ בְּמִדְבַּר הַגָּלוּת,

מְחַכָּה בְּכָל יוֹם לַגּוֹאֵל, לְהִתְגַּלּוּת.

אֵיכָה, הָהּ, נָפְלָה וְאָבְדָה לִי כָּלִיל?!

נָדַם נְעִים קוֹלָהּ, לֹא שִׁירָה וְלֹא צְלִיל,

רַק קוֹל פַּעֲמוֹנָיו שֶׁל הַהוּא מֵהַגָּלִיל – – –

אֶזְכְּרָה בְּדֶמַע אֶת בֵּית מִדְרָשָׁהּ,

בִּנְעוּרַי שָׁם הָגִיתִי בְּתוֹרַת מוֹרָשָׁה:

כִּי טוֹב לַצַּדִּיק, כִּי אוֹי, רַע לָרָשָׁע!

עַתָּה מְיֻתָּמִים יַעַמְדוּ הַבָּתִּים,

לְעֵבֶר הַיַּעַר הֵם דֹּם נִבָּטִים –

לְבֵית הָעוֹלָם, לָרוּחוֹת הַשָּׁטִים…

בְּנוּיָה עוֹד עִירִי – אַךְ בָּנֶיהָ אֵינָם,

גּוֹיִים רְצָחוּם וִירָשׁוּם בְּזֵינָם,

בַּנֶּחָמָה לֹא תִּרְאֶה לְעוֹלָם עוֹד עֵינָם.

רַק הַמֵּתִים הֵם עִמָּהּ בַּצָּרָה:

לַיְלָה וָיוֹם יְתַנּוּ צַעֲרָהּ,

וְעִירִי דוֹמֶמֶת לְנֹכַח יַעְרָהּ – – –