כְּבִשְׁעַת הַזְכָּרַת נְשָׁמוֹת בְּיוֹם־כִּפּוּר

אִמִּי בּוֹכִיָּה בִּי בַּשִּׁיר וּבַסִּפּוּר,

וְאִם שְׂחוֹק עַל פָּנַי – זֶה מִשְׂחָק, זֶה אִפּוּר!

לֹא אֶזְכְּרָה יוֹם בְּלִי הַבְּכִי זֶה הַמַּר,

וַאֲשֶׁר כְּבָר אָמַרְתִּי, וַאֲשֶׁר עוֹד אֹמַר –

יְסוֹדוֹ מִן הַדֶּמַע הַהוּא הַמְשֻׁמָּר.

וְאִם תִּרְאוּנִי תּוֹעֶה בְּדַרְכִּי הֶעָצֵב –

וִידַעְתֶּם כִּי הוֹלֵךְ אָנֹכִי בַּעֲקֵב

הַכְּאֵב שֶׁל אִמִּי, הַגָּדוֹל, הַנּוֹקֵב.

כִּי דֶרֶךְ אַחֵר לֹא יָדַעְתִּי מִנְּעוּרַי,

הוּא זָרוּעַ אוֹר חֶסֶד, וְכָל יִסּוּרַי

יֵלְכוּ בּוֹ לָבֶטַח, וְהֵם תַּמְרוּרַי.

עַל כֵּן מְעַטִּים כֹּה שׁוֹחֲרֵי שִׁירָתִי:

כִּי מִי אָנֹכִי, שֶׁאֲנִי צָר צוּרָתִי

בְּצוּר צַעֲרִי, וְזֶה כָּל יְצִירָתִי?!