נָכְרִיָּה, הָהּ, הָיִיתִי לְבֵיתִי וְלִשְׂדוֹתַי,

דָּבָר לֹא יֵדְעוּ עוֹד פֹּה עַל אוֹדוֹתַי,

גָּאָה יְגוֹנִי וְעָבַר עַל גְּדוֹתַי.

פֹּה דֶּלֶת לְשׁוּבִי לֹא תִּסֹּב עֲלֵי צִיר.

הָעָם בַּשָּׂדֶה, כְּבָר הֵחֵל הַקָּצִיר,

וּקְצִירִי כָּלָה וְחָלַף כֶּחָצִיר!

מַדּוּעַ, אֶשְׁאַל, אֱלֹהִים מְאָסַנִי,

אִשָּׁה שׁוֹמֵמָה וּקְשַׁת־רוּחַ עָשַׂנִי,

לֹא מָרִיתִי וְהוּא תַּמְרוּרִים כִּעֲסַנִי.

אֶזְכְּרָה “נָעֳמִי” קְרָאַנִי אִישִׁי,

וְנָעַם לִי קוֹלוֹ כְּנִגּוּן חֲרִישִׁי,

יַחֲרִישׁ לִי עַתָּה בְּיוֹם נָכְרִי וְרִישִׁי.

הָלַךְ אֱלִימֶלֶךְ בַּעֲלִי וַעֲמִיתִי,

גַּם שְׁנֵי הַבָּנִים נִלְקְחוּ מֵאִתִּי,

וָאִשָּׁאֵר לְבַדִּי עִם שִׁבְרִי וַהֲמִיתִי.

קְרֶאנָה “מָרָה” לִי וְאַל נָעֳמִי!

כִּי שַׁדַּנִי שַׁדַּי וְהֵסִיר טַעֲמִי,

וּבָדָד הוֹשִׁיבַנִי בְּתוֹכֵכִי עַמִּי…

קְבָרִים בְּמוֹאָב לִי, בְּאֶפְרָת רִיק וָאֶפַע.

לֹא לִי טוּב הָאָרֶץ, הַגִּיל וְהַשֶּׁפַע.

אֲנִי בְּיָגוֹן אֶל קְבָרַי אֵאָסֵפָה – – –