…עֲרִירִי כַּמִּדְבָּר – לֹא אִשָּׁה, לֹא עָמִית,

אֶת צֹאנוֹ יִתְהַלֵּךְ הָרוֹעֶה, וְתָמִיד

יַאֲזִין קוֹל קוֹרֵא לוֹ בַּיּוֹם וּבַלֵּיל,

וּמֻפְלָא כֹּה שֵׂחוֹ וּבְסוֹד יְמַלֵּל:

"נְטשׁ בְּנֵי הַצֹּאן, שִׁית לִבְּךָ לָאָדָם,

הַגֶּד־לוֹ פְּשָׁעָיו זְדוֹן יִצְרוֹ יְלָדָם;

הוֹרֵד עַל קָדְקָדוֹ צַעֲקַת חֲמָסְךָ,

וְאַל יִמַּס לְבָבְךָ אִם לִבּוֹ יִמְאָסְךָ…

הַכֹּל סוֹד אֶחָד – גַּם הָרַע, גַּם הַטּוֹב,

אֱלֹהִים בְּמַעֲטֵה זָהֳרוֹ יַעֲטֹף;

וְלֹא יְכַס מִירֵאָיו, וְלֹא יַסְתִּיר מֵהֶם אֵל

דָּבָר אֶת אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה וּפוֹעֵל!

אֵי אִישׁ וְלֹא יֶחֱרַד כִּי יִשְׁאַג הַלָּבִיא?

אֲדֹנָי יְדַבֵּר – – הֲיִדֹּם הַנָּבִיא?

“נָבִיא?” לֹא! – בּוֹקֵר וְאִכָּר כִּי הִנֵּהוּ,

וּמִן הָאֲדָמָה אֱלֹהִים יַעֲנֵהוּ;

פָּנָיו יֵרָאוּ לוֹ בָּעֵץ וּבַשִּׂיחַ, –

יִרְאֶה וְיָבִין, וְלֹא יֵדַע לְהָשִׂיחַ…

הַיְדַבֵּר? – וְהַסְכֵּת הִשְׂכִּילוּהוּ סְלָעִים,

הַחֲרֵשׁ – הַחֹרְשָׁה, וְהַצְנֵעַ – טְלָאִים;

הֲיִשְׁקֹט? – וְקוֹל אֵל אֶת רוּחוֹ יְחוֹלֵל;

לֵךְ וְהַטֵּף אֶל הָעָם הַהוֹלֵל!

אַל תִּשְׁלַו וָדֳמִי אַל תִּתֵּן לְדָמְךָ,

פְּקַח אֶת עֵינָיו – – מִי עִוֵּר כְּעַמְּךָ!

עֻלְפֶּה כְּמוֹ שֶׂה יֵשׁ יִשְׁכַּב הַנּוֹקֵד,

עָרוּךְ מוּל שָׁמַיִם כְּעוֹלָה עַל מוֹקֵד.

הֲלוּם שֶׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת גּוֹהֵר הַיְקוּם,

וְנַפְשׁוֹ עֲיֵפָה וְאֵין בּוֹ כֹּחַ לָקוּם.

מִשְׁתָּאֶה הָעוֹלָם; הֲרָרִים וַעֲמָקִים

כּוֹבְשִׁים אֶת עַצְמָם וְדוּמָם מְחַכִּים – – –

וּפִתְאֹם וּבְדָמוֹ יִתְלַקַּח זִיק הַסּוֹד,

יְעִירֶנּוּ, יְעָרֶנּוּ, עָרוֹת עַד יְסוֹד;

בְּקִרְבּוֹ יְצַעֵק, כְּצַעֵק מַבְכִּירָה

מִמֵּצַר תְּהוֹם צִירֶיהָ, וְהִיא מַפְקִירָה

גֵּוָהּ לְגַלֵּי כְּאֵבָהּ הַגּוֹאֶה.

עַד יְחִי בְּדָמֶיהָ יַלְדָּהּ הַגּוֹעֶה –

וְלִקְרַאת אֵל חַיָּיו אָז יֵצֵא בְּהֵחָבֵא,

וְאִישׁ לֹא יֵדַע כִּי עָמוֹס יִנָּבֵא…

יַעֲזֹב אֶת בֵּיתוֹ וְיִטּשׁ נִיר וּבְעִיר,

וְקוֹל אֲדֹנָי הוּא יוֹלִיךְ אֶל הָעִיר –

קִרְיַת עָרִיצִים, בְּאַרְמוֹנוֹתֶיהָ רִיב, שֹׁד,

אוֹתָהּ עֲרֻמָּה לְעֵין הַשֶּׁמֶשׁ יִפְשֹׁט, –

מוּמֶיהָ יְגַל – – עַד כַּמַּיִם יִגַּל

מִשְׁפָּט! וְרָפָא לְלִבּוֹ וְנִגְאַל

מִכֹּבֶד עֻלּוֹ, לֹא אָבָה, לֹא אָהַב,

עָמַס עַל נַפְשׁוֹ אֲדֹנָי אֱלֹהָיו;

כִּי פָּקַח אֶת עֵינָיו וַיַּרְאֵהוּ מָה רַב

עֳנִי הָאָדָם – וְנִבָּא לְמַרְאָיו.