מוקדשׁ לאברהם קריב

…וַיֵּלֶךְ בַּדֶּרֶךְ הַנָּבִיא הָאֱוִיל,

וַיַּרְא: אֱלִילִים עַל כָּל אֹרַח וּשְׁבִיל:

יִסְגֹּד הָאָדָם אֶל מְלֶאכֶת יָדָיו,

וּדְבַר אֲדֹנָי לֹא יַגִּיעַ עָדָיו.

וַיַּקְדֵּר אֶת פָּנָיו, וַיִּקְרָא בִּגְרוֹנוֹ:

“הוֹי, יִשְׁפֹּךְ אֱלֹהִים עֲלֵיכֶם חֲרוֹנוֹ!”

וְשָׁמְעוּ הַשָּׁמַיִם, וְהָאָרֶץ, וְהַיְקוּם,

וְעָנוּ אַחֲרֵיהוּ:“אָמֵן, כֵּן יָקוּם!”

וַיַּעַל בָּהָר, וְהִנֵּה בַּמְּסִלָּה

אֵלָה עֲבֻתָּה – וְיָשַׁב בְּצִלָּהּ.

דּוּמָם הַיָּדַיִם תּוּטַלְנָה בַּחֵיק,

הָעַיִן נוֹהֶרֶת לָאֹפֶק הַרְחֵק.

כִּכְלִי בּוֹ אֵין חֵפֶץ מָשְׁלָךְ הַיַּלְקוּט,

הַמַּטֶּה הָאָרֹךְ, כְּמוֹ יִזְעַם וְיָקוֹט.

נַפְשׁוֹ בְּרָעָב תִּתְעַטֵּף, זֶה יוֹמַיִם

פַּת לֹא אָכַל, לֹא טָעַם מְעַט מַיִם.

חָלִילָה מֵאֵל לוֹ מִקַּחַת מַתָּת

בָּעִיר הַפּוֹשַׁעַת, רֵאשִׁית כָּל חַטָּאת.

תַּחַת הָעֵץ הָרַעֲנָן הוּא נִשְׁעָן,

הַס! עוֹד מְעַט וְיָנוּם וְיִישַׁן…

וְרוּחַ יִגַּע בִּבְשָׂרוֹ הַכָּחוּשׁ,

וְנֹעַם שַׁדַּי בְּנַפְשׁוֹ אָז יָחוּשׁ.

רַגְלָיו יְיַשֵׁר, אֶת עֵינָיו יַעֲצֹם,

לֹא עוֹד יְעַנּוּהוּ הַחֹם וְהַצּוֹם.

קוֹל… וֵאלֹהִים אֶת סוֹדוֹ לוֹ גִלָּה:

"אַשְׁרֵי הַנָּבִיא שֶׁהֵחֵל וְכִלָּה –

רוּחוֹ לֹא נָפַל, וַיְמַלֵּא אֶת הַצַּו,

וְאֵשׁ חֲזוֹנוֹ בְּלֵב אֶבֶן חָצַב!…"

אָז יִפְקַח הַנָּבִיא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא:

כְּבוֹד אֱלֹהִים עַל כָּל גֶּבַע וָהָר:

כָּל עֵץ, וְכָל אֶבֶן – דְּמוּת אֵל וְכֹחוֹ;

וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ נְכֹחוֹ – – –