עוֹד דַּעַת, אֱלֹהִים עוֹד עָמָל וּמַכְאוֹב,

עוֹד בְּכִי לַיָּמִים הַהוֹלְכִים לִבְלִי שׁוֹב,

רַק לֹא מְנוּחָה זוֹ לְלֹא חָשֹׁק וְחָשֹׁב!

עוֹד שִׁירָה, אֱלֹהַי, לְנַעֲרַת הַנְּעוּרִים,

לִגְאוֹן הַיְצִירָה וְלִיגוֹן הַיְצוּרִים,

אַךְ לֹא דְמָמָה זוֹ אַחַר תֹּם הַיִּסּוּרִים!

עוֹד מַרְאוֹת, אֱלֹהִים: פֶּלֶא שַׁחַר, סוֹד לֵיל –

חָכְמָתְךָ הַמְבֹאֶרֶת בָּאוֹר וּבַצֵּל,

רַק לֹא אֵלֶם זֶה… מִי אוֹתוֹ יְמַלֵּל?!

עוֹד דְּרָכִים, אֱלֹהַי! וְעָלֹה וְיָרֹד,

וּבַקֵּשׁ אֶת פָּנֶיךָ תּוֹךְ חָטֹא וְחָרֹט…

אַךְ לֹא דֶרֶךְ זוֹ שֶׁאַחֲרֶיהָ אֵין עוֹד – – –