בְּדַל נֵר צְהַבְהַב שֻׁיַּר מִכָּל הַחֲנֻכָּה

שִׁיר צָנוּעַ בְּקֹצֶר רְגָעָיו

יַבְלִיחַ,

בְּטֶרֶם אֹטֶם.

הוּא זוֹלֵג זוֹלֵג,

וְזֹאת הָרוּחַ אֵלֶיהָ הוּא בּוֹרֵחַ.

אוֹתוֹ הַנֵּר,

וַאֲנִי נֶאֶלֶצֶת לְהוֹדוֹת,

מַעֲטֵה שִׂמְחָתִי בְּנֵס הַנֵּר.

מַעֲשֶׂה בְּבַיִת שֶׁרֻבּוֹ חָרֵב,

מֵעַתָּה לֹא אַרְבֶּה לְחַיֵּךְ בְּאָשְׁרִי כִּי אֲנִי נִמְלֶטֶת.

מֵעַתָּה, לֹא אַרְבֶּה לַהֲגוֹת מְרִירוּת, בִּבְדִידוּת הִשָּׂרְדוּתִי,

מֶה הָיָה יָצוּק מִזָּהָב בַּגֶּשֶׁר שֶׁאֵינֶנּוּ מִנֵּר.

מַה יָּקָר בָּרוּחַ שֶׁאֵלֶיהָ הוּא תָּם וְהוֹלֵךְ,

כֹּחָהּ בְּסִלּוּק מַה שֶּׁעָשֵׁן.

מַה שֶּׁעִדֵּן חַשְׁרַת פַּחַד,

וְרַק חֵן בַּהַבְטָחָה שֶׁלְּךָ.

לִזְכֹּר אוֹתִי בְּשִׁגָּעוֹן, לִרְאוֹת אֵשׁ.