כָּל רֵעַי עוֹזְבִים בִּנְטוֹת הַשֶׁמֶשׁ,

וּבְנוּעַ הָאֲדָמָה הַנּוֹתָרִים,

הוֹפְכִים פְּנֵיהֶם, לָהֶם יֵשׁ בַּיִת?

לְבַדִּי אֲנִי נִשְׁאָר לִרְאוֹת,

בִּגְאוֹת הַמַּיִם בְּרֶדֶת הָעֶרֶב,

בְּהוֹפִיעֵךְ לַיְלָה עִם הַצְּלָלִים.

צְמוּדַת יָרֵךְ אֱלֵי רִכְבֵּךְ,

לְרֹאשֵׁךְ צִפֳּרִים שׁוֹרְקִים,

מְהַבְהֶבֶת וְשׁוֹתֶקֶת תִּקְרְבִי.

הָעֶרֶב יָרַד,

הָעֵצִים עוֹמְדִים צְפוּפִים,

אַתְּ הוֹלֶכֶת וּכְחֻלָּה וּמַעֲמִיקָה,

וּמְכָסֶה עָלַי חוּט בְּדִידוּת.