בְּעִירִי בַּלַּיְלָה, רָאִיתִי אִשָּׁה.

פּוּךְ הִיא שָׂמָה עַל הָעַפְעַף,

הַאִם יָפוֹת פָּנֶיהָ?

אֲנִי לֹא יוֹדַעַת,

אֲנִי לֹא נִשְׁאַרְתִּי שָׁם,

אֲנִי עָזַבְתִּי בַּיִת אֲדָמָה,

כְּמוֹ לְאוֹת צִפֳּרִים נוֹדְדוֹת,

לְאֶרֶץ רְחוֹקָה.

אַחַר הַתְּהוֹם הָיְתָה עֲמֻקָּה,

מַה יָּפִית כָּאן תַּחַת עֲצֵי אֹרֶן.

רוּחַ תְּכֻלָּה אֲנִי

בְּחֵיקְךָ.