גַּעַת פִּיךָ שְׂפָתַי אֲנִי.
נְשָׁמוֹת רַבּוֹת רְצוּעוֹת זוֹ לָזוֹ.
מִתְעוֹרְרוֹת לִכְאֵבָן,
זוֹעֲקוֹת בַּחֲלָלִים,
אֲנִי מְטַפֶּסֶת בַּחֲבָלִים.
אַתָּה, כְּבָר זֶה זְמַן לֹא עוֹנֶה, לֹא חוֹזֵר,
רַק אֶת שִׁעוּלֶיךָ בַּלַּיְלָה לָמַדְתִּי לִדְאֹג.
רַק אֶת גַּעְגּוּעֶיךָ.
שַׁבְתִּי יָמִים, מְאַחָה אוֹתוֹ לֵיל נְחָשִׁים.
בּוֹאִי דֹפֶן הַשֹּׁקֶת.
גַּעַת מְתוּקָה לְךָ בְּפִתְאֹם.
שֹׁרֶשׁ חַיַּי נְשָׁמוֹת רַבּוֹת שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵט.
פברואר 1982