לַיִל חֲרָטָה שֶׁאֲנִי מְאַחָה,

מַה בּוֹ יִתְקֹן.

מַגַּע פִּי בְּפִיךָ,

נְשָׁמוֹת רַבּוֹת רְצוּעוֹת זוֹ לָזוֹ,

אַחַת לְאַחַת אִבַּדְתִּי אֱמוּנוֹת.

מִתְעוֹרְרוֹת הָיוּ לִכְאֵבָן,

זוֹעֲקוֹת בַּחֲלָלִים,

אֲנִי מְטַפֶּסֶת בַּחֲבָלִים.

שִׁעוּלֶיךָ מָרִים לֹא פָּחוֹת,

גַּעְגּוּעֶיךָ עוֹלָמוֹת זָרִים.

מְתִיקוּתִי כְּאֶתְנָן,

וְלוּ שֹׁרֶשׁ חַיַּי.

וְלוּ נְשָׁמוֹת חַיּוֹת,

שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵט.

עֲדַיִן לֵיל חֲרָטָה בֵּינִי לְבֵינִי,

נִמְסֶרֶת מִכָּאן לְפֹה.