הוּא מֵרֹאשׁ לֹא יָכוֹל הָיָה לַעֲנוֹת,

זוֹ אֲנִי שֶׁיָּרַדְתִּי אֶל שֹׁקֶת כָּזוֹ,

לְמַרְאִית עַיִן מַיִם יֵשׁ פֹּה.

הַצָּלָה יֵשׁ פֹּה,

מָקוֹם לָלוּן.

הַנְּשָׁמוֹת מִתְעוֹרְרוֹת לִכְאֵבָן,

זוֹעֲקוֹת בַּחֲלָלִים.

אֲנִי מְטַפֶּסֶת בַּחֲבָלִים

לְעֵינֶיךָ.

שִׁעוּלֶיךָ בְּלֵילוֹת מָרִים,

וַאֲנִי סוֹלֶדֶת מְאֹד מֵהֶם,

קוֹלוֹת קָשִׁים שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי מֵעוֹדִי,

וְאֵין מֵאַחֲרֵיהֶם אֶלָּא גֵרוּי גָּרוֹן.

מַיִם יֵשׁ פֹּה.

דֶּלֶת וְעוֹד דֶּלֶת,

חֶדֶר וְעוֹד חֶדֶר,

לִלְמֹד שֶׁאֵין פֹּה דָבָר.

לְהִתְנַשֵּׁק, לוֹמַר, לִשְׁמֹעַ, לָבוֹא.

גַּעַת מְתוּקָה לְךָ בְּפִתְאֹם.

שַׁבְתִּי יָמִים, מְאַחָה מֵחָדָשׁ אוֹתוֹ לֵיל חֲרָטָה.

וַהֲרֵי שֹׁרֶשׁ חַיַּי הוּא,

וּנְשָׁמוֹת רַבּוֹת הֵן,

שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵט,

הָאַתָּה מִתְבַּטֵּל.