לִפְעָמִים שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי,

מֶה הָיָה צוֹמֵחַ עַל מִפְתָּנְךָ,

מַה נִּשְׁתַּל בָּרוּחַ שֶׁלְּךָ וּבֵין רִיסֶיךָ.

שׁוֹמַעַת בְּגוּפִי,

מִלְמוּלֵי שׁוֹשַׁנִּים בָּרֵיחַ שֶׁנִּזְכַּרְתִּי,

לְהִתְעוֹרֵר מֵחָדָשׁ שָׁם.

מָסַךְ הַקְּטִיפָה לֹא יִפָּתַח עוֹד,

אֵין אִישׁ מֵאַחֲרֵינוּ,

אֵין דָּבָר מֵעֵבֶר.

חֶדֶר שֶׁלֹּא קוֹלֵט אַף רְסִיס קוֹל,

רַק הָאוֹר הַיָּרֹק מִסְתַּנֵּן,

שׁוּב וְשׁוּב רָצִיתִי.

דֶּרֶךְ, קְצוֹת אֶרֶץ סְמוּקָה, פַּאֲתֵי יוֹם.

יֶלֶד אֶחָד קֶסֶם קָשׁוּר לַעֲפִיפוֹן.

הָיִיתִי רוֹצָה לִמְחֹק מִן הַגִּלָּיוֹן, אֶת הָאוֹהֵב שׂוֹנֵא

אֶת כָּל שְׁנוֹת הַשִּׁפּוּט.