הָיִיתִי רוֹצָה לַחֲזֹר אֵלֶיךָ

הֶאֱמַנְתִּי שֶׁאַתָּה לֹא בֶּאֱמֶת נִפְרָד מִמֶּנִּי,

שֶׁאַתָּה רַק מַעֲנִישׁ אוֹתִי וּמְחַנֵּךְ.

כּוֹכָבִי הַפֶּרֶא,

לְךָ לֹא דַי עֲדַיִן,

אַתָּה קָשֶׁה כְּמוֹ אֱלֹהִים.

יָמִים אֲנִי שָׁכַחְתִּי אוֹתְךָ בֶּאֱמֶת,

בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא הָיִיתִי רוֹצָה.

וְאֵיךְ אָמַרְתָּ פַּעַם בִּשְׁבִיל מָה לִי?

בִּשְׁבִיל מָה לָשֵׂאת אֶת יִסּוּרֵי הַבְּיַחַד שֶׁלָּנוּ.

בּוֹא עַכְשָׁו לַעֲשׂוֹת אִתִּי יְלָדִים.