וּמִי רְפָאֵל וּמִי גַבְרִיאֵל וּמִי מְנַחֲמִי.

מִי מַיִם שֶׁלִּי, דַּבְּרוּ אֵלַי אֶת הָאֱמֶת.

מֵי הָרוּחַ הַחַיָּה מֵרֵאשִׁית,

כָּמוֹנִי לִפְנֵי שֶׁנָּגַע בּוֹ דָבָר,

לְבַד מֵרוּחַ אַפּוֹ.

בְּמִי תָּלִיתִי בְּאֹפֶן קָטָן,

תִּקְוָה כָּזֹאת שֶׁתָּלִיתִי,

עֵד הַבֹּקֶר וְאַתָּה רוֹשֵׁם אוֹתִי

וַאֲנִי בָּעוֹלָם הָרֵיק, שְׂעָרוֹת שֶׁלִּי אֵין לִי,

אֵין מְכַסֶּה לְכִעוּרִי וּלְכַעְסִי,

אַךְ בְּכָךְ שׁוֹחֵט הִזְהִיר מִצְּפוּנוֹת

אֱלֹהִים, אַתָּה הִכִּיתָ אוֹתִי בְּבָרָק,

וְהָאוֹר בָּעֵינַיִם בְּשְׁלִי וְאֵין מִלְּבַד אוֹר,

וְאַתָּה רוֹשֵׁם,

וְהִשְׁאַלְתָּ עַיִן לְבָנָה לִי.

הָאֵר נָא בְּאֵשׁ לְבָנָה אֶת הַלַּיְלָה,

פְּקַח אוֹר שֶׁמֶשׁ שֶׁל חֹם,

פַּתַּח נְחֻשְׁתִּי,

הַכֵּה עוֹד בַּבַּרְזֶל וּבַסֶּלַע.

בְּאֵימָה בָּרָאתָ אוֹתִי,

בְּאַהֲבָה יָצַרְתָּ מֵיתָר הַתּוֹאֵם לִי.

אָנָּא בְּרָא רַע,

אֲנִי לְבוּשַׁת הַכֵּהֶה,

רָקַדְתִּי לִשְׁמוֹ בְּאַהֲבָה.

מֵאִיּוֹב עַד רְפָאֵל,

מִגַּבְרִיאֵל עַד יוֹתָם.

וְחֶרֶב אָדָם מִדָּם מְפַלַּחַת אוֹתִי,

וְטִפּוֹת דָּמִי רוֹנְנוּ כַּשּׁוֹשַׁנִּים.

אֲדוֹן הַמַּלְאָכִים,

הֲלַשָּׁוְא בָּא בְּכַף יָדִי,

מָסַר נַפְשִׁי

אֶת פִּי שָׁמַע,

חַי בְּאֶלֶף עֲבָדֶיךָ.

מַיִם שֶׁלִּי, דַּבְּרוּ אֵלַי,

מַה תֹּאמְרוּ,

מַה חֵפֶץ בִּי,

מַה דְּמוּת נִשְׁקֶפֶת לִי,

מַה דְּמוּת בַּמַּיִם הָעֲמֻקִּים.