בְּמַסַּע תְּמוּנָה אַחַר תְּמוּנָה,

אֲנִי פּוֹנָה אֶל עַצְמִי בֵּין דַּפֵּי הַמּוּזֵיאוֹן

בִּשְׁאֵלוֹת מְסֻיָּמוֹת,

עַל מַה זֶּה לָמָּה אֵיךְ,

אֵיךְ לִרְאוֹת מֵחָדָשׁ.

לִשְׁכֹּחַ אֶת הַשֶּׁקֶר עַל שֶׁלָּמַדְתִּי,

אֲנִי הַיְחִידָה שֶׁעוֹשָׂה זֹאת כָּל כָּךְ אֲרֻכּוֹת

בַּמּוּזֵיאוֹן.

אֲנִי פּוֹחֶדֶת מְאֹד,

הַכֹּל אָפֵל הַכֹּל כָּרוּךְ בְּסַכָּנוֹת.

כָּל כָּךְ קַל לִפֹּל,

כָּל כָּךְ זְמַן זֶה אוֹרֵךְ,

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שֶׁאֲנִי חוֹשֶׁבֶת

שֶׁאֲנִי בְּתַדְהֵמָה, פָּשׁוּט מְאֹד,

בַּמּוּזֵיאוֹן אֲנִי גַם מַרְכִּינָה עַצְמִי,

לִקְרֹא אֶת הַטַּבְלִיּוֹת הַמְזַהוֹת

שֵׁמוֹת שֵׁמוֹת.

נִמְנוּם שֶׁל אוֹרוֹת,

מְנוּחָה שֶׁל שׁוֹמְרוֹת,

(שִׂיחָה שֶׁמִּתְנַהֶלֶת:

"… אַתְּ צְרִיכָה לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ בַּחַיִּים

מַה שֶּׁנִּקְרָא יְדִיד נֶפֶשׁ

וְיֵשׁ חָבֵר…")

וּלְפֶתַע מוּל תְּמוּנָה שֶׁל פֶרְנַנְד לָזֶ’ה,

אֶצְבָּעִי לִי נְתוּנָה בַּפֶּה.

בַּת אַרְבַּע, צְמֵאָה, חוֹלֶמֶת, נִזְכֶּרֶת וְחָשָׁה,

וְאֵינֶנִּי צְמֵאָה בֶּאֱמֶת.

בַּת שְׁלשִׁים וּפֹה

וּמִשְׁאֲלוֹתַי:

בֶּגֶד שֶׁיַּבְרִיק לִי אֶת הֶחָזֶה.

וְלִשְׁמֹעַ אוֹתָנוּ יַחַד בְּקוֹלוֹת,

וּלְפֶתַע פַּחַד לְאִטּוֹ,

גּוּפִי זְרוֹעוֹתַי בָּאֶצְבָּעוֹת,

לָגַעַת, זֶה מַשֶּׁהוּ עָמֹק.

לְגַלּוֹת אַחֲרֵי הַמַּחֲשָׁבָה,

לְנַשֵּׁק אוֹתוֹ אַחֲרֵי הַכֹּל,

כְּמוֹ שִׂיא הָעֹנֶג.

וְחַיִּים נִגְלִים,

אַהֲבָתֵנוּ שֶׁתִּהְיֶה עָפָר שֶׁנִּסְפָּג בּוֹ הַכֹּל כְּרֶגַע,

לִשְׁכֹּחַ הַכֹּל וְלִזְכֹּר הַכֹּל,

וְלִשְׁתֹּל אֶת חַיֵּינוּ מֵחָדָשׁ בּוֹ.

וְעוֹד בַּמּוּזֵיאוֹן.

שִׂיחָה עִם שׁוֹמֵר,

הוּא אָב לְאִישׁ בֶּן גִּילִי,

שֶׁנִּמְצָא עַכְשָׁו בַּמִּלְחָמָה בִּלְבָנוֹן.

וּכְשֶׁאֲנַחְנוּ נִּפְרָדִים,

הוּא מְאַחֵל לִי מַזָּל בְּקָרוֹב.

תּוֹדָה לוֹ.

13.6.1982