אִמָּא שֶׁיָּרְדָה אַחַר כָּךְ מִגְּדֻלָּתָהּ

הָיְתָה בְּיַלְדוּתִי מְבִיאָה לִי רְפוּאָה שֶׁד"ר

בֶּרְגְמַן רָשַׁם, אוֹ צַלַּחַת מָרָק פִּרְחוֹנִית

אֱמוּנָתָהּ בּוֹ אָמָּנוּתָהּ עָלָיו.

הָיְתָה מְנַצַּחַת כְּלֵי בֵּיתָהּ בְּבַיִת שֶׁרֻבּוֹ עָרֹם,

נָאָה, שִׂמְלוֹתֶיהָ רַכּוֹת לַחְמָהּ פּוֹרֶסֶת לְשִׁכּוֹר.

בְּגָדַי טוֹבְלִים בְּלֹבֶן עַד עַתָּה, בַּלֹּבֶן שֶׁלָּהּ.

מִשֶּׁיָּרְדָה מִגְּדֻלָּתָהּ, מוּבֶסֶת בְּצַו הֶסְגֵּר עָלוּם.

נוֹתְרָה רַק יָדָהּ אֵלֶיהָ, הִיא צוֹבֶרֶת בַּלֵּילוֹת גַּעְגּוּעִים.

הִיא צוֹבֶרֶת מָה?

כַּף זָהָב יָדָהּ אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָהּ.

מִשֶּׁכָּל נִצְחוֹנוֹתֶיהָ תַּמּוּ, וְאָפֵס הַבַּיִת וְרֵיקָן.

12.1981