תַּמּוּז שֶׁמֵּבִיא אִתּוֹ חֹם כָּבֵד,

בַּלֶּחִי מִתְפַּשֵּׁט כֶּתֶם לַח.

יוֹרֵד

מִתְבַּדֵּר עִם הַשִּׂמְלָה

וּמְהַלֵּךְ.

תַּמּוּז וְהַלַּיְלָה לֹא נִרְגַּע,

תַּמּוּז שֶׁמֵּבִיא אִתּוֹ, הֶבֶל מַשְׁכִּיחַ

אוֹתִי מִן הַשֵּׂכֶל.

אֲנִי אוֹמֶרֶת שֶׁלֹּא הָיִיתִי בְּכָאן,

מֵעֶבְרִי הַצִּיּוּרִים מֻגְדָּלִים בִּמְלֻכְסָן,

וּבִמְלֻכְסָן אֲנִי מְמַתֶּנֶת אֶת רִגְעֵיהֶם.

לְלִבִּי אֲנִי מִתְלוֹנֶנֶת שֶׁאֲסַפֵּר הַכֹּל לַמְטַפֶּלֶת,

אֲבָל מַה שֶּׁכָּאן הוּא לְפָנַי, כָּאן אִתִּי,

לְנַפְשִׁי אֲנִי אוֹמֶרֶת שֶׁאֶכְתֹּב הַכֹּל,

מְנַסָּה לַחְשֹׁב אֶת זֶה:

לְאַט וְרָפוּי וּמִבְּלִי דַעַת.