שְׁנָתְךָ בַּבַּיִת, נוֹעֶזֶת אוֹתִי בְּבֵית שְׁנָתָם שֶׁל אֲנָשִׁים,

תָּמִיד נוֹעֶלֶת יוֹנִים בֵּין הַתְּרִיסִים.

מַה גַּם שֶׁנִּרְדַּמְתָּ עַל צְרוֹר הַמַּפְתְּחוֹת.

לְאָן, שׁוּב אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי,

אֲנִי רוֹצָה לְכָאן לַשֶּׁקֶט הַבַּיְתָה,

סְתָמִיּוּת, כְּתָמִים עַל הַחַלּוֹנוֹת,

חֲלָקִים אֲחָדִים בַּחֶדֶר, הִגִּיעוּ רָחוֹק יוֹתֵר.

הָרַדְיוֹ, מְשַׁדֵּר וּמְשַׁדֵּר פִּרְסוֹמוֹת בְּקֶצֶב הַזְּמַן. שִׂיחוֹת

הַבּוֹדְדִים מִתְנַכְּרִים זֶה לָזֶה. נֹאמַר וְנָכוֹן גַּם שֶׁהַכּוֹאֲבִים,

מַכְאִיבִים זֶה לָזֶה.

בְּחָלָל אֶחָד הֵם נֶאֱלָמִים, וְאֵין פְּרִי לַעֲמָלָם בִּנְקֹשׁ הַשִּׁנַּיִם.

כִּסִּיתִי אוֹתְךָ, אוֹמֶרֶת לְעַצְמִי,

שֶׁזֶּה הֶגְיוֹנִי לְכַסּוֹת אֶת הָאָדָם הַזֶּה,

אַתָּה הִזְדַּעֲזַעְתָּ, קָרָאתָ. מִי אַתְּ? וְשׁוּב שָׁאַלְתָּ מִי אַתְּ?

זֶה כְּבָר קָרָה זֶה, עוֹד יִקְרֶה וְאָז שׁוּב אָשִׁיב.

יוֹדַעַת שֶׁזֶּה פָּשׁוּט הֶגְיוֹנִי לְהָבִין לְדַבֵּר.

לְהָבִין, אוֹ לְדַבֵּר?

מַה בָּא קֹדֶם, מַה יָּבוֹא בִּכְלָל.

לְתוֹךְ הַחֲלוֹמוֹת, וּמִתּוֹכָם עוֹלָם חָדָשׁ. בִּנְקֹשׁ הַמַּפְתְּחוֹת עַל הַסֻּלָּם.

הָעֶרֶב יוֹצֵאת הָאֱנוֹשׁוּת לְבַדָּהּ, אֶל מֶרְכְּזֵי הַשַּׁעֲשׁוּעִים.

כִּבְדַת עֵינַיִם, נְמָשִׁים חוּמִים, לֹא גְבוֹהַת קוֹמָה,

הָאֱנוֹשׁוּת נִרְאֵית קְצָת רְעֵבָה

תּוֹהָה עַל מַלְבּוּשִׁים מַבְהִיקִים לְנַעֲרוֹתָם

הָיָה לָהּ יוֹם אָרֹךְ בַּמֶּרְכָּז לְטִפּוּלִים

בַּהַפְרָעוֹת

שֶׁמָּצְאוּ אֶצְלָהּ בָּאִישִׁיּוּת מֻבְטֶלֶת. בֵּינְתַיִם חַיָּה מִפְּרוּסוֹת.

יֵשׁ לָהּ כְּתוֹבוֹת שֶׁל נַדְבָנִים, שֶׁמַּצִּיעִים בְּרֹחַב לֵב הַטָּפוֹת וְהַשְׁקָפוֹת.

לֹא עַל קִיּוּם כָּזֶה הִיא חָלְמָה, אֵיךְ שֶׁכֻּלָּם נִרְאִים לִי נְפִילִים.

וְהַכֹּל עַל סְתָם, מִדְבָּרִיוֹת שֶׁל סְתָם. תּוֹכָהּ וּמִסָּבִיב,

וְהִיא הָיְתָה כָּל כָּךְ רוֹצֶה.