בְּעוֹלָמִי הֶעָמֹק מֵעֵבֶר לָאֵבֶל,
מֵעֵבֶר לַנֶּחָמָה,יָרֹק עָמֹק.
מִי שֶׁשָּׁאַל אוֹתִי מַה תַּשִּׂיגִי, חָשַׁב כַּנִּרְאֶה עַל שָׁלָל.
אֲבָל הַשַּׁלְוָה לֹא נִתֶּנֶת אֶלָּא בְּמוֹרָד.
וּבְסֵתֶר אַלְמֻגִּים, אַתָּה דָג פּוֹגֵשׁ בְּדָג.
הֶקֵּפִים מֻגְדָּרִים, רַק הַהִגָּיוֹן הוּא הַרְפַּתְקָה
כִּי תֵּעָלֵם מֵעֵינַי אֶעֱקֹב בּוּעוֹת,
אוֹתְךָ אֲבַקֵּשׁ בְּכָל רְחוֹבוֹת.
לֹא הָיִיתִי מְאֹהֶבֶת מֵעוֹדִי, כְּמוֹ בָּעֹנֶג הָרִאשׁוֹנִי שֶׁל הַהֱיוֹת.