לִימִינִי בָּעֶרֶב מְנוֹרַת נְחֹשֶׁת בּוֹעֶרֶת,

חָגָה חוּג בֵּינִי לְבֵינָהּ.

טַבָּעוֹת טַבָּעוֹת יוֹצֶרֶת עִם אוֹר,

הַנִּדְמֶה מִתְנַפֵּץ וְאוּלַי צוֹחֵק.

מַפְרִיד בֵּין שַׂעֲרוֹתַי,

וּבֵין רִיסַי שֶׁנּוֹעֲדוּ לְהָצֵל.

שִׁקַּעְתִּי צְחוֹק לָאֲדָמָה,

קוֹל נָשָׂאתִי לָעוֹרֵב,

וּבַנְּחֹשֶׁת עָבְדוּ אֲבוֹתַי בִּשְׁקִידָה.

אַךְ מִחוּץ לָזֹאת הִיא מַתֶּכֶת קְרִירָה,

נִדְמֶה תְּכֵלֶת שֶׁלֹּא כַּנִּדְמֶה.