מַה יָּצוּק בַּנֵּר וּמְדַבֵּר אֵלַי,

הֲלֹא פָּנַיִךְ.

עַצוּמַת עֵינַיִם אַךְ פְּקוּחָתָן,

נַהֲרוֹת זָהָב לָעַד זוֹרְמִים.

אֶת אַהֲבָתֵךְ יָרֵאתִי,

אֲנִי יוֹדַעַת,

אַתְּ תִּשְׁכְּחִי אוֹתִי.

וַאֲנִי יוֹדַעַת,

בַּלֵּילוֹת עַל מִשְׁכָּבְךָ,

כְּדָלִיָּה לוֹהֶטֶת הָיִיתָ.

עִם חֶבְלֵי יוֹלֶדֶת לְהִתְהַפֵּךְ,

בָּעוֹרָקִים הַיְרֻקִּים לְהִבָּקַע.

אַפְלוּלִית בַּחֶדֶר,

הַקִּירוֹת לוֹהֲטִים,

בַּתָּוֶךְ הַצֶּמַח הַחַי.

בְּדִידוּת עַלְמָה וְאִישׁ עֲרִירִי לְתַנּוֹת.

אֵלִי אֵלִי אֵיךְ זְנַחְתֶּם,

הוֹזָה וּמְצַמְצֶמֶת,

עוֹטֶרֶת סְבִיבוֹתָם פִּרְחֵי לִילָךְ,

אֲבָל עוֹדִי אִתְּךָ,

וְהַדָּלִיָּה נִגֶּרֶת בִּזְהָבָהּ.

עוֹרְקִים וְצֶמַח בּוֹעֲרִים בְּאִשָּׁהּ,

מָה רַבָּה אַהֲבָתָהּ,

דֶּרֶךְ הַקֶּרֶן.