עִם בֹּקֶר בֵּין הָעֲרוּגוֹת רַגְלַי שְׂרוּטוֹת,

רֹאשִׁי בַּעֲרָפֶל יָרֹק,

שׁוֹמְרֵי תְּחוּמִים שֶׁהֱיִיתֶם לִי רֵעִים.

יַלְדָּה עוֹבֶרֶת בְּאָדֹם, נַעַר צָהֹב שֶׁהוֹלֵךְ זָקוּף,

תְּמוּנוֹת מַתֶּכֶת.

לִרְאוֹת אוֹתִי שׁוֹתֶתֶת לִהְיוֹת לִי כָּתֵף,

הָיִיתִי מֻתֶּכֶת מִדְּאָגָה לִי.

וְלֹא לְהָרִיחַ אֶת הַבֹּשֶׂם שֶׁלֹּא פָּג בַּדֶּרֶךְ,

שֶׁאֲנִי

לֹא לְהִשָּׁמַע, לֹא לְהֵרָאוֹת.

לְהָגִיף בָּעֶרֶב דְּלָתוֹת כְּמוֹ עַל מִזְבֵּחַ, כְּמוֹ הָאוֹהֲבִים הַנְּבוֹנִים.

זֶה דוֹקֵר, זֶה דוֹקֵר כָּל הַשָּׁבוּעַ, אַתָּה מֵצִיץ אֵלַי מִבַּעַד לַגְּדֵרוֹת.

רַק בַּלַּיְלָה עוֹד נִקְבָּצִים אֵלֵינוּ חֲתוּלֵי הָרְחוֹבוֹת.

לְהֵרָדֵם בְּתוֹךְ הָרֶחֶם

לְהֵרָדֵם צֵל שֶׁלֹּא פָּג בַּדֶּרֶךְ.